אדם טוב

פעם נהגתי לחשוב
בתמימות, תמימות בלבד
שמכולם סביבי אני באמת שונה
ואני באמת אדם טוב
הסתכלתי סביבי, מבקרת את כולם
מוצאת סיבה למה כולם שונים ממני, הטובה
וצוחקת עליהם בשקט, בלבי
כי אני אדם טוב והם לא
עם השנים פיתחתי ספקות
התחלתי להבין שאני לא אדם טוב
וניסיתי גם להשתנות
באמת להיות אדם טוב
לא סתם לשגות באשליות
אבל בסוף, ממש בסוף
כבר הבנתי לבד שאני טועה
ושאני לא אהיה אדם טוב
בגלל שכבר בהתחלה
איבדתי את ה"טוב" כשלפניו הוספתי "אדם"