אדם זר ואהוב.

אי שם בין אנשי הכפר,
אי שם בין אנשים פשוטים,
בין חלומות רחוקים.
יושב לו אדם ומנגן,
יושב לו אדם ומנסה,
להיות אדם טוב יותר.

אי שם בין ההרים,
בין עצים ערומים.
שוקט לו אדם,
יושב לו זר,
מנסה להוכיח,
מנסה להינצל.

העצבות מילאה את ראשו,
כעס ניכר בדמעותיו,
חרטה עמוקה בין שברי מנגינותיו,
צלילים עמומים המפיח מחליל.
מנסה לעורר את נשמתו,
שלא תכלה כליל.

והוא יודע שיש לו עוד זמן לתקן.
אך אינו מאמין שהזמן הזה נוצר בשבילו.
הוא יושב וכמהה לשבילים שיובילו,
כי הוא עצמו כבר הפסיק לחפש.

אי שם בין העננים,
אי שם בין שמים כחולים,
יושב לו אבא ושומע,
יושב לו אבא אוהב.
עוטף אדם זר שיושב,
אדם זר שחושב,
שאותו אבא כבר נטש אותו מזמן…