אדם ושמו טובי

טובי שלנו ילד מיוחד, הוא אוהב את העולם, טובי ילד תמים וביישן, אוהב את בני האדם ומאמין בהם, טובי אוהב ורוצה לעשות טוב.
טובי ילד חייכן ונדיב, הוא אוהב ללכת לים ולצפות בגלים ובקצף המים הצונץ.
פעם אחת בכיתה בהפסקת הצהריים אכלו כל הילדים את האוכל שהביאו מהבית,למעט ילדה אחת שלא היה לה אוכל, בלי לחשוב פעמיים טובי נתן לה את הכריך הקטן שלו וחייך לעברה, הילדה שמחה ולקחה את האוכל מיד. טובי שמח בכל נפשו על שהצליח לעזור לילדה, אך הילדה אפילו לא הודתה לו וכעבור זמן קצר הציקה לו עם כל ילדי הכיתה. אבל טובי לא התחרט
טובי גר רק עם אמא שלו ואהב אותה מאוד ,למרות שהייתה חוזרת מאוחר בלילות כאשר היה מעמיד פני ישן ורק לאחר שאימו נכנסה לתוך מיטתה יכל להרדם. טובי טיפל באימו ואמר לה כל יום כמה שהיא מיוחדת ויפה.
כי כזה היה טובי, טובי היה מיוחד – ילד עם נשמה דגולה, ילד עם חשיבה של מבוגר, ילד שעוד לא נכנע לרוע, לאכזריות, לאי סובלנות. טובי היה שמח במה שיש לו אף שלא היה לו כלום.
כאשר בכה, חייך טובי בכוח וניגב את דמעותיו, אף אחד לא ניקה לו את דמעותיו ואף אדם לא שאל לשלומו, אבל טובי הסתדר. כזה היה טובי, "אם יש אנשים בעולם הזה אשר סובלים יום,יום יותר ממני, מי אני שאבכה."
טובי המשיך ללכת לבית ספר וללמוד, כל הילדים הקניטו אותו, "פראייר", "מוזר" "עני", "טיפש" "הומו" אבל לטובי לא היה אכפת, "הם עצובים, אני מבין אותם אני יודע שהם לא מתכוונים למה שהם אומרים לי אמר טובי לעצמו כאשר שיחק עם עצמו בהפסקה.
טובי התבגר והמשיך בטוב ליבו, על אף בדידותו הגדולה, טובי לא וויתר, הוא ידע והאמין בתקווה.
ואני שואלת אותך טובי, ואת כל אותם הילדים, התמימים והטובים, הביישנים והמדהימים.
איך אתה מסוגל?, טובי?, תבין טובי שאין מקום בעולם לטוב לב כמו שלך, תבין טובי שמקומך בין מלאכים ולא בין בני אדם.
טובי, אתה דואג לכולם, מי דואג לך ילד?
אתה מטפל בחלשים, אבל טובי …מי מטפל בך?
הם מקניטים אותך, מרביצים לך, מתעללים בך…אז איך אתה כה חזק? איך אתה ממשיך לחייך טובי?
טובי , התעורר אנחנו לא מלאכים, אתה נמצא בכדור הארץ ואתה צריך להלחם, תלחם על חייך.