אגדות אל מחמוד שווארמה ובניו.

היה היה איש ששמו מחמוד אל ג'ליל,
הוא אהב לזיין גמלים ולגנן בחליל,
הוא היה זין שונא ישראל,
היה אוהב לקלל את שכנו גבריאל.

כל יום הוא ישן על שטיח,
שותה את חלב העזים המסריח,
מביא לאורחים שלו אבטיח,
לאחר העבודה מתנקה מהפיח.

אין מטומטם כמו מחמוד אל ג'ליל,
לעבודה הוא לובש מכנסיים קלילים,
כל יום הוא חוזר עם הרבה מאוד פיח,
פותח קוראן ופורס ת'שטיח.

ריח מסריח ממנו נודף,
מרבה הוא ללכת בשדות יחף,
מזיע כמו זין למרות שלא חם,
הוא נוהג להוסיף לחלב שלו דם.

שלא נדבר על הסכין החד,
שאיתו דוקר את מי שזרק עליו כד.
ידיו של מחמוד מגאולות בדם,
למרות שהוא חושב שהסיפור שלו תם.

הרבה שיערות צומחות לו בתחת,
הייתה לו תספורת קוצים לפני הקרחת,
הוא גר בכפר קאסם עם כל חבריו,
מגדל לו בנחת את ארבעת חמוריו.

כסף הוא אהבתו היחידה של מחמוד,
לדעתו בחורות חושבות שזה חמוד.
מתקלח במים קרים כי התקלקל לו הדוד,
הוא איש מגעיל מצחין ונראה גם רדוד.

אבוי למי שדפק לו ת'תנדר,
האידיוט שדפק יצטרך לנדור נדר,
נדר שלא יעשה את זה שוב,
כי אם הוא יעשה, למשפחתו לא ישוב.

הגבה של מחמוד עבה וגדולה,
בשוק מכר היום עגבנייה חלולה.
יש לו מגוון סוגי כפכפים,
שגנב אותם מעניים אחרים.

דבר אחד מחמוד לא יודע,
את מספר העצים שביום הוא גודע.
אין לו שום דרך אחרת להתפרנס,
חוץ מלקטוף תפוזים בפרדס.

התושבים החליטו לשים לזה סוף,
הם הרגו בזעם את מחמוד הקוף.
קרעו את גופו כמו חתיכה רעה של עוף,
וזרקו את השאריות של מחמוד לחוף.