אבל לא היום, היום אני אוהבת אותו מחדש

ארזתי את דברי בחדר בשינה
ידעתי שהוא יושב במטבח
שותה את כוס הערק שלו
ומעשן את החומרים שלו, שאף פעם לא הסכים לומר לי מה הם ,"כמה שאת יודעת פחות ככה יותר טוב" היה נוהג לומר.
סגרתי את מזוודתי
יצאתי מחדר השינה והלכתי לכיוון הדלת ,מקווה לא לפגוש במבטו ,מקווה שלא יראה אותי ,שלא ישאל שאלות.
אבל הוא ראה אותי
"לאין את הולכת עם תיק כזה גדול" אמר בטון רגוע ולגם עוד שוט מהערק
"אני עוזבת" אמרתי בקול חלש ,הגשתי שגרוני יבש ושאיני יכולה עוד לאמור דבר
הוא הסתכל עלי שנייה קלה והחל לצחוק ,הוא הרים את ידו לכיוון הדלת ואמר
"קדימה, תצאי מהדלת הזאת, ניראה אותך עוזבת אותי, את לא מבינה, אני היחיד שרואה אותך, את מה שאת ואני היחיד שסולח לך על מי שאת, על אותו הבן אדם שאת כול כך מתאמצת להסתיר מאחורי כול המסכות שלך ,אני היחיד שסולח לך על המחשבות האפלות שלך, את מבינה, אני הכי טוב שאת יכולה לקבל"
השפלתי את מבטי, הוא צודק…הוא תמיד צודק…
המזוודה בידי החלה להפוך ליותר ויותר כבדה
הוא ראה את מצוקתי וחייך "תגידי לי אהובתי מה תגידי לאותו הגבר שיצא איתך ,כשתקומי בלילה צורחת כתוצאה מאחד הסיוטים שלך, איך תסבירי לו את הקור הטמון בעינייך, במגעך, איך תסבירי לו את הריקנות הלא מוסברת שממלא אותך ותמלא גם אותו לאט לאט עד שיכנה לה ויעזוב, כמו תמיד גם הוא בסוף יעזוב, כמו כול השאר לפניו. את רואה , אני היחיד שנשארתי כי אני היחיד שיכול להבין". הוא ישר מבטו כלפי, "אני היחיד שיכול להבין כי אני בדיוק כמוך"
המזוודה כבר הייתה כבדה עלי ,והיא נפלה מידיי ,רעש פגיעתה ברצפה הדהד בתוך ראשי, חוזר וחוזר על עצמו.
פתאום הדלת נראתה כמתרחקת מהסג ידי, רחוק ורחוק יותר מימני, ואז אני עצמי החלתי להתכווץ עד שכבר לא יכולתי להגיע אם ידי לידית.
אני לא יכולה לצאת מכאן
אני קטנה מידי
אני חלשה מידי
הוא סיים את שוט הערק בידו
והניח את את הסיגריה החצי מעושנת במאפרה
הוא התקדם לעברי
חבק אותי בין זרועותיו ולחש לאוזני
"אני היחיד שיכול לאהוב אותך, ואני אוהב אותך"
נשימתי נירגע
המחשבה על כך שאני נאהבת על ידי מישהו הרגיע אותי
הרגשתי את גופי הולך וגדל חזרה לגודלו המקורי
הוא צודק…
הוא תמיד צודק…
הוא הרפה מהחיבוק ,החזיק בידי והרים את המזוודה מהרצפה גורר אותי לחדר שינה
מרחיק אותי ,רחוק ויותר רחוק מהדלת.
הוא הושיב אותי על המיטה ופתח את המזוודה, חוזר ומסדר את הבגדים בארון בניסיון מנוסה הרי הוא עושה זאת כול פעם שאני מנסה לעזוב.
הסתכלתי עליו מסדר והרגשתי שדמעות חונקות את גרוני
החלתי לבכות, קמתי אליו חבקתי את גבו, הוא הסתובב אלי ונשק לי והחל להפשיט אותי
הוא ליטף את שערי ולחש באוזני "זה ניגמר, זה בסדר, את בסדר עכשיו" ואני בליבי ידעתי שכלום לא בסדר, אבל אני פשוט לא יכולה להתנגד לו.
ובלילה הוא חבק את גופי ואני הסתכלתי בחלון 'הלווי והייתי ציפור ' חשבתי 'ככה כול שהייתי צריכה לעשות זה לפרוש כנפיים ולעוף'.חשבתי לעצמי
אני יודעת שאני אמשיך לנסות ויום אחד אני עוד אצליח לצאת מבין זרועותיו "הבטוחות"
אבל לא היום ,
היום אני אוהבת אותו מחדש.