אבודה
אני מביטה בי, ולא מבינה לאן נעלמתי.
החיוך נעלם מפני, הצחוק כבר לא שלם יותר,
איפה הילדה שחילקה חיוכים ללא סוף? שהאמינה שהכל יהיה טוב? שעודדה את כל מי שרק היה צריך?
הילדה הזאת שבורה, מבלי שאף אחד יודע.
מבחוץ היא נראית כפעם, אך מבפנים היא מרגישה חלולה,
בלילה במיטה הדמעות זולגות, היא נותנת להן להופיע, וזאת מבלי שאף אחד רואה ושומע את בכייה השקט.
היא כבר לא מאמינה שהכל טוב לגמרי, פגעו לה באמון, שברו את ליבה,
אני מחפשת את עצמי ללא סוף, אך אפילו קצה של חוט לא מופיע,
הלוואי ותחזור, הלוואי ותופיע, תחזיר לי את שמחת החיים שמאז שעזבת עזבה איתך,
עזבה ולא הופיעה
תגובות (3)
משבר עובר והנה אנחנו חזקים הרבה יותר
עברית:
"מביטה בעצמי" – לא 'בי'.
"החיוך נעלם מפניי" – או 'מפני ש…'
"בכיה השקט" – לר 'בכייה'.
"שהכל טוב" – המילה 'לגמרי' מיותרת.
"הלוואי ש.." – לא 'הלוואי ו..'
"[ש]תחזיר לי" או "החזר לי".
פיסוק:
"הצחוק כבר לא שלם יותר [.]" אין פסיק בסוף משפט!
"מרגישה חלולה. (נקודה במקום פסיק)".
"בלילה, במיטה, הדמעות…" הסגר בין פסיקים.
"שברו את ליבה (נקודה)".
"חוט לא מופיע (נקודה)".
"את שמחת החיים, (פסיק) שמאז שעזבת, (פסיק) עזבה איתך. (נקודה)".
[המלצה:] "עזבה… ולא הופיעה. (אגב נקודה)" או "עזבה – ולא הופיעה".
תוכן: יש מקום להרחבה.
בס"ד, אני ממש מכירה את ההרגשה הזאת והלב שלי איתך. הלוואי שתהיי כבר את האמיתית ותהיי מאושרת! הקטע מאד יפה. לילה טוב!:-)