אבודה ~שמות? מישהו?
אני יושבת, חושבת,
בוהה בחלון הפתוח.
מתעטפת בצמרמורת,
עם כל תנועה חדה של הרוח.
אני נגררת אל תוך הלילה,
אל תוך ריח הגשם הקרב.
סערה גדולה דרושה,
כדי להדגים את מה שקורה אצלי בלב.
הקור כל כך גדול,
בולע אל תוכו,
חודר אל כל גופי,
מצליח להקשותו.
אני לא מצליחה להתרכז,
אמנם, זה די מובן.
אני לא מבינה מה יקרה.
זה קצת מפחיד, לא כך?
"בסוף כל לילה זורחת השמש,"
כך תמיד לי אמרת.
"וגם אלייך יחדור אור,
ויוציא אותך מהחשכה."
אך מי אמר שזהו רצוני?
לצאת מהאפלה שנהייתה לי כה נוחה.
תראי, מה קורה לי.
אני שוב אומרת שטות גדולה.
תגובות (0)