אבא…
אבא הוא הרבה יותר חשוב ממה שחושבים…כי מילותיו של אב, המבט שלו, חיים בתוכנו.
זה כמו שהאבות נותנים לך ארגז כלים, ואם יש לך בעיה אתה מושיט יד לתוך הארגז ומוציא את הכלי שנחוץ לך על מנת לפתור את הבעיה.
אבל כשאב חסר או פישל, אתה נמצא בבעיה…אתה מושיט את היד אל הארגז ואין שום דבר, ואז אתה אבוד.
בלי הכלים האלו, אתה כאילו עירום, בלי נשקים שיעזרו לך להתמודד עם החיים.
כי אבא נותן לנו את זה, הוא נותן לנו נשקים כדי שנוכל להילחם, כדי שנוכל להילחם על מקום.
וכשאתה מפסיק להילחם, אתה מת, אתה נופל, אתה הולך.
מה שמחזיק אותך בחיים הוא לא הניצחון אלא הלחימה.
קרב אבוד הוא רק קרב שלא נלחמים בו!
אבל כל עוד אתה נלחם, אתה לא מת!
ואולי החיים גרמו לך להישבר, לדמם, לבכות, אבל צריך להמשיך להילחם בהם עד הסוף.
הדרך היחידה ללמוד להילחם היא דרך לחימה, ולא להיכנע לעולם.
להיכנע זה להביט על הקרב מבחוץ, לראות את הקרב הזה כאילו הוא הקרב של מישהו אחר, לא שלנו.
יש להילחם עד הסוף, עד הסיבוב האחרון.
אבא שלי לימד אותי מעט דברים…אבל דברים ענקיים.
הוא לימד אותי שאת הזירה אף פעם לא נוטשים, אף פעם לא זורקים את הכפפות…
ושיש להילחם עם השיניים והציפורניים עד הסיבוב האחרון.
תגובות (0)