~ אבא יקר שלי ~

מסתכלת לשמיים בתקווה שתחזור
מסתכלת על עצמי ורואה חיים רקים.
הלב פועם בחוזקה ופחד, ורק הבכי מתחיל.
הים סוער כל כך כמו חיי.
מחפשת את השקט שתעזור לי למצוא את האושר ,
כוכבים שבשמיים מראים חצים של העבר ,
מנסה לפתוח את דלת החיים, אך היא נעולה.
אבא האם אתה שם?
אני לא רואה אותך?
האם אתה חי?
האמת שאף אחד לא יודע עם אתה בן החיים.
אבא כמה אפשר לסבול? וכמה אפשר לבכות עלייך?
כמה כוחות צריך לאגור כדי להמשיך בלעדייך?
מנסה להתמודד לבד אך הכאב מכיאב יותר,
הגעגועים העזים האלה אלייך לא נגמרים לעלום , מתי תפתח את הדלת שאוכל לראותך,
מתי זה יקרה?
אולי ניפגש שם למעלה?
אבל, האם אתה זוכר אותי? והאם אתה עדיין אוהב אותי מספיק?
אבא יקר שלי , איך נעלמת ככה?