אבא / יומנה של נעדרת
יום אחד
…
זה קרה ביום חמישי. זה היה יותר מיום חמישי רגיל.
חזרתי הביתה לאימא וידעתי שהוא לא יחזור. לעולם. שנאתי כל רגע ורגע. הוצאתי את היומן שלי, את היומן הסודי שלי מתחת לספר העבה, האנצילופדיה של אימא, בתוך התיבה. פתחתי את המנעול עם הקוד הסודי והתחלתי לקרוא.
יום שני, 5 בספטמבר
יש לי הרגשה מוזרה כזאת, אני לא יודעת איך להסביר אותה,
כאילו משהו נורא עומד לקרות. אבל…
לפחות מחר אבא חוזר מהמילואים, וזה משמח אותי. כל פעם שאבא חוזר מהמילואים הוא בא לפני שאני חוזרת מבית הספר,
ואז אני קופצת עליו ומלטפת לו את הזיפים.. ואז הוא מלטף את השיער הארוך והחלק שלי ואומר "איך גדלת, שרונוש…" ואז הוא מחפש את מעיין ואת שי ומניף אותם באויר וקונה להם שוקולדים… ורק לי הוא מביא בובות. מכל הסוגים, בכל הגבהים!
פעם הוא אפילו הביא לי בובה בגובה שלי!!
שרון מזרחי
תגובות (0)