יומנה של נערה

20.1.2010
יש לי שיער בצבע לימון מלוכלך, יש כאלה שאומרים שזה צבע גזר
בהיר, אני מעדיפה לקרוא לזה לימון. אני לא אוהבת את השיער שלי,
הוא מתולתל ונפוח, וקשה לי לסרק אותו עם מברשת רגילה. אני
צריכה מברשת מיוחדת להתרת קשרים. כשכל הבנות בכיתה עסוקות
בלעשות צמות אחת לשנייה, אני תופסת מרחק. זה לא שזה ממש
מעניין אותי להכניס את הידיים שלי לשיער של נועה, אבל הייתי רוצה
פעם אחת להיות חלק מהחבורה. החבורה של הבנות הצחקקניות.
הבנות האלה שתמיד יש להן סודות, שהן לוחשות אחת לשנייה. לי
אף פעם לא לחשו סוד, ואני לא יודעת אם אי פעם לחשתי סוד
למישהי. הסודות שלי כבדים מידי. אני חושבת שזאת הסיבה
שהחלטתי לכתוב יומן, שאוכל סוף סוף לספר על הסודות שלי. הבעיה
היא שאני לא סומכת על עצמי שאצליח להסתיר את היומן מאבא
ואמא שלי ובעיקר מעידו. עידו הוא אחי הקטן. הוא בן עשר והוא
אידיוט. מרונית אחותי הגדולה אני פחות חוששת. נתחיל מזה שהיא
הביאה לי את היומן, והיא גם לא נמצאת בבית כמעט אף פעם. היא
עברה לגור בתל אביב, ומגיעה לביקור פעם בחודש בערך.
יש לי גוף מלא ומוזר, והבגד המועדף עלי הוא טרנינג שחור. זה גם
מרזה וגם נוח. אני לא אוכלת הרבה, בכל אופן לא יותר מכל ילדה
אחרת בכיתה. אמא שלי אומרת שזה גנטיקה. אני לא ממש בטוחה
מה פירוש המילה, ניסיתי לקרוא בוויקיפדיה ההסבר היה קצת
מסובך אפילו לי, וכלל כל מיני תאוריות ושמות מפוצצים כמו
כרומוזומים, באופן כללי הבנתי שזה ממש לא אשמתי. ההורים שלי די
רזים, סבא שלי מהצד של אמא שלי היה ממש צפלון, הוא כבר לא
בחיים, אמא שלה הייתה מלאה למדי והיה לה ליפסטיק אדום ופנים
לבנות כמו סיד. זה לא קשור אבל היה לי חשוב לציין את זה. אבא של
אבא שלי ניפטר לפני שהגעתי לעולם, אבל בתמונות הוא ניראה
רזה. הוא ניראה קצת כמו הכוכבים של סרטי השחור לבן. אמא שלו
סבתא שלי שגם היא נפטרה, הייתה אשה עם גוף גיטרה אז אולי אני
דומה לה. למרות שאני חושבת שאני קצת יותר דומה לצ'לו.
לא הצגתי את עצמי קוראים לי עלמה בעין ואני מחוננת. העבירו אותי
פעם בכיתה ב'. המון מבחנים כדי להגיע למסקנה הזאת. יכלו פשוט
לשאול אותי, הייתי אומרת להם, וחוסכת להם זמן וכסף של אבחונים.
למרות שמאד נהניתי, אני אוהבת מבחנים, זה הסוד הראשון שאני
מספרת. היו שם מבחנים ממש טפשיים כמו למשל להשלים את
המשפט 'מברשת שיניים היא למשחת שיניים כמו שסכין הוא ל…'
ונתנו כל מיני אפשרויות כשהתשובה הנכונה הייתה ריבה כמובן. היו
מבחני צורות שאני פחות טובה בהם, וכל מיני מילים שהיו צריכים
לבחור את הפירוש שלהם, היו מבחני חשבון לרמה 0 למשל 'כדי
לקנות מתנה החליטו 40 ילדים לאסוף חצי שקל מכל ילד כמה כסף
אספו. נו באמת ברור שהתשובה היא 20. או פחית קולה עולה 5
שקלים ולרני יש 4 שקלים ו-70 אג' כמה חסר לו. 30 אג'. אני גם
אוהבת ללמוד למבחנים. התחילו דיונים לאיזה בית ספר לשלוח אותי.
היו דיונים במטבח בין ההורים לבין עצמם, דיונים בבניין עם השכנים,
ודיונים בטלפון עם חברים, ושכנים ומורים. חבל שאף אחד מהם לא
חשב לשאול אותי מה אני חושבת. בסופו של דבר ההורים שלי
החליטו שעדיף לי להיות בכיתה רגילה, אני מניחה שלהיות מחוננת
בכיתה רגילה זה אומר שבעיקר שמשעמם לי. החלטתי לכתוב יומן.
א. כי קיבלתי ליום הולדת מאחותי הגדולה יומן ענק עם כריכה

בצבע רוק בקבוק. ב. כי יש לי המון מה להגיד ואין לי כל כך

למי. ג. בנתיים זה מרגיש נחמד אבל יכול להיות שמחר אני

כבר ארגיש אחרת.