Z-

היא מנסה לנשום ולפעמים אי אפשר (אבל לפעמים כן והיא לא יכולה שלא לצחוק ולבכות ביחד ברגעים שכן כי היא צריכה את זה כל כך ואין לה מספיק)
האצבעות שלה חולפות על פניי מרחוק ואני מחייכת כי יש שארית של תחושה על גבי הבגדים והעור, משקל שלא מרפה וממשיך להגיב נגדי כשאני נשארת במקום ומשמרת את הזיכרון שלה

הוא רחוק ומסוגר בתוך עצמו וטובע באבל של אחרים אני רואה אותו לפעמים ורוצה לעזור אבל אין איך והוא לא רוצה
יש בו משהו שיודע לקרוס מחכה לזה עוד מעט זה שם
אני אוהבת אותו אבל לא מספיק כדי לתת לעצמי למות ביחד איתו כל פעם כשקשה אולי זה אנוכי מדי

ילדותית ומאושרת ואנחנו רק צוחקות וכשהיא עייפה היא מניחה את הראש על המשענת ונותנת לעיניים להיעצם ולתיק להישמט על הרצפה יש בה יופי עמוק שאין באחרים או בי או בי או בי או.
החלומות שלה היו לשנות את העולם ועכשיו היא מפוקחת יותר ויודעת שאי אפשר
(אחרים לא רוצים להשתנות)

יש בו רכות עמומה של אדם שיודע לקמט מטוסי נייר אבל גם לבנות אותם וללמד אחרים וליצור קשרים מה שהיא אף פעם לא הצליחה.
הוא הכל והיא כלום אבל הכל בשבילי והיא לא יודעת. כמה תמרה לא יודעת.
אם היא רק.
יש לזה ריח משכר אני רוצה למות.

(גרון מוכסף חלל פה מדמם עיניים בוהות אני יפה אני יפה אני יפה)