Your'e My Heaven פרק 4

הדר מסתכלת עליי בבהלה, אפילו בחרדה. "את רצינית איתי ? זה באמת,זה באמת הוא ? זה ג'וש?"
"ברור שזה הוא !! אפילו לא טרחת להסתכל עליו ?!"
"הסתכלתי עליו הרבה,אבל לא זיהיתי."
"את הכלב של ג'וש את מזהה , אבל את האדם עצמו לא ?! " הדר פשוט מאכזבת אותי. יש קטעים שהיא יכולה לצאת הכי פוסטמה בעולם.
משכיבה אני מתיישבת על הספסל שהם השכיבו אותי עליו שהתעלפתי. "טוב נו שיהיה .. אבל איפה הוא ?"
"היפיפיה הנרדמת !! התעוררת." אני שומעת אותו אומר. הוא מתקדם אלי ועומד מולי.
קפצתי עליו וחיבקתי איתו חזק . ממש חזק. הוא ניסה להשתחרר. "אני מעריצה אותך !! אתה שחקן מדהים !! כל חיי הערצתי אותך !! " אני אומרת לו. "אהה.. חשבתי שזה היה חיבוק של 'תודה שהצלת אותי ג'וש, איבדתי את ההכרה ובלעדיך לא הייתי קמה.' "הוא אומר לי.
"לא, אבל עכשיו זה חיבוק של תודה" אני מחבקת אותו שוב וכשאני מפסיקה יש לי איכשהו גם את האומץ לתת לו נשיקה קטנה על הלחי. הדר מתקרבת לג'וש ומבקשת ממנו חתימה . "למי ? " הוא שואל אותה. "להדר" היא עונה לו. אז הוא כותב לה על פתק : 'להדר, חבל שאת לא מנשימה כמוני (; ' ואז הוא חתם. "תודה ג'וש, וניצ' אני נראה לי חוזרת הביתה.. "
"אוקי.. אני נשארת כאן, נראה לי אני וג'וש נמשיך קצת לדבר. סבבה ?"
"סבבה" היא עונה לי ומתרחקת.
"סבבה ? מה זה סבבה ? "ג'וש שואל אותי.
"אהה… סבבה זה כמו אוקיי.. זאת מילה כזאת שאנחנו אומרים בישראל"
"אהה במקור את מישראל?" ג'וש שואל.
"כן, כן אני כן."
"יואו את רואה יפניאס ופרב? איזה קטע גם אני!"
וכך השיחה שלנו מתקדמת הלאה. מתחיל להחשיך ואני מתכוונת להתחיל ללכת הביתה. אז אני קמה מהספסל ומושיטה ידיים לג'וש, שיקום גם. הוא קם ,עומד מולי ומסתכל עליי במבט בוחן. אז הוא מקרב את הראש שלי לשלו ו..