Your'e My Heaven פרק 12

13 הימים האלה עברו , ועוד שעה וחצי ג'וש בא לאסוף אותי.סיפרתי להורים שלי שאני יוצאת עם כמה חברים, לא סיפרתי להם על ג'וש..ההורים שלי נוסעים לעשות קניות הערב, אחי הולך לחבר שלו והבית יהיה ריק בקרוב. אני מתרגשת מאוד מאוד אבל הזמן לא זז, אין לי מה לעשות ואני מתחרפנת. אני קופצת במקום איזה 10 פעמים ופשוט לא קולטת שהוא בקרוב יגיע. אני כבר התקלחתי, התאפרתי, התלבשתי בשמלה יפה כזאת ופשוט אין לי מה לעשות.
הזמן עובר לו לאט ועוד חצי שעה ג'וש מגיע. בערך עוד רבע שעה ההורים שלי ואחי יוצאים מהבית.
פתאום אני מרגישה נורא. יש לי בחילה כזאתי וכאב בטן ואני מרגישה שאני עומדת להקיא כל רגע. אני דופקת ספרינט לשרותים, וטוב,מקיאה. אמא שלי רצה אחרי ובודקת עם הכל בסדר. "את בסדר ניצקילה ? הכול טוב איתך ?"
"את האמת לא.. יש לי בחילה,כואב לי הבטן והראש.."
אמא שלי שמה את ידה על המצח שלי. "וואווו!! את רותחתתתת!!" היא אומרת לי בבהלה.
"יש לך חום מתוקה. את חולה. את לא תצאי עם החברים שלך היום". היא אומרת לי.
אני מתעצבנת. מה אני אגיד לג'וש ?! הוא בטח תכנן משהו מיוחד. הוא גם לא הסכים לספר לי לאן הוא לוקח אותי.
אני מזיזה את אמא שלי הצידה והולכת עצבנית לחדר. אני נועלת אחרי את הדלת. אמא שלי לא באה לבדוק מה איתי. יופי.
מה אני אגיד לג'וש ?! ואיך אני אגיד לו ? אני כמעט פורצת בבכי.
אני לוקחת את הפלאפון שלי ומסמסת לו. 'ג'וש אני ממש מצטערת ואני יודעת שזה על הדקה ה90.. אבל אני חולה.. אני לא אוכל להגיע היום'
ששלחתי לו את זה התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה.אני ממש ילדותית.
אחרי חצי דקה הוא ענה לי : 'את רצינית ? טוב בסדר. תרגישי טוב יפיפיה..'
לא ! אני לא יעשה לו את זה !! לא אכפת לי. אני הולכת למרות שאני חולה. אני שולחת לו אסמס: 'ג'וש, מצטערת על החפירה. אני כן באה , אני מרגישה הרבה יותר טוב'
אחרי שכתבתי את זה אני שומעת את אמא שלי :"חמודה אני אבא ורון נוסעים.. ביי! תשמרי על הבית, אנחנו נחזור מאוחר ונתקשר שאנחנו נכנסים לעיירה".
"טוב !!" אני צועקת לה בחזרה. ג'וש כבר הספיק לענות לי. : 'לא !!את לא יוצאת מהבית! את חולה. תשארי בבית,זה יהיה הרבה יותר טוב. לא אכפת לי מהדייט הזה, אכפת לי ממך.'
גאד הוא כזה חמוד. אבל לא. אני לא מתכוונת לאכזב אותו,וגם אותי. אני מתכוונת ללכת לדייט הזה לא משנה כמה אני אסבול.
אני כותבת לו :' ג'וש אני באמת מרגישה טוב !!אני מתקדמת לעבר הבית שלך. ניפגש שם.'
אני יוצאת מהבית מהר, ומתקדמת לבית שלו. שאני במרחק 20 מטר בערך הוא רואה אותי ורץ אליי. הוא מחבק אותי חזק. הוא שם לי יד על המצח. "תגידי לי את באמת מפגרת? את רותחת!! בואי אני אלווה אותך הביתה. את חולה. עדיף שתנוחי"
"אבל ג'וש !! אני באמת מרגישה טוב. מעולה. מצוין. באמת !!"
ג'וש לא עונה לי ולוקח אותי בכוח לבית שלי. כשאנחנו מגיעים לדלת הוא עומד ונשען על המשקוף. "אני מצטער,אבל כל אחד יכול להדבק באיזה ווירוס פתאום. וזה בסדר. בפעם אחרת, אני לא מוכן שתרגישי רע"
אני מחבקת אותו.כמו שאמרתי לכם כבר,אני ממש ילדותית. ואני בוכה מתסכול,לא מעצב כעס או משהו כזה.אז כן, בכיתי לו על הכתף. "אלה דמעות? לא לא לא, את בוכה? מתוקה את לא צריכה לבכות.." אני מרימה את ראשי מסתכלת עליו קצת ומנשקת אותו, הוא כורך את ידיו מסביב למותן שלי ואנחנו עומדים שם ומתנשקים. וואו. זה מרגיש כמו חלום.
כשאנחנו מתנתקים אני מסתכלת עליו."טוב.. אז ביי" ואני סוגרת את הדלת אחרי. מיד אחרי שאני סוגרת אני שומעת דפיקות חזקות על הדלת. "חכי.. חכי !!" אני פותחת את הדלת.
ג'וש נכנס. "מתי ההורים שלך חוזרים הביתה?"
"הם אמרו שמאוחר"
"אכפת לך אם אני אשאר?"
"לא, אבל ג'וש.. אתה תידבק ממני"
"לא אכפת לי. אני.. אני.. חושב שאני מתחיל להתאהב בך. "
" אז זה אומר שעד עכשיו לא אהבת אותי?" אני מגחכת.
ג'וש מתקדם לעברי. " אויש נו.. סתמי"
הוא ממש צמוד אלי. האף שלו נוגע בשלי. הוא מחייך חיוך ממזרי וצוחק. "חכי כאן על הספה. אני הולך לחמש דקות וחוזר. אני כבר בא."