you'll be sorry14

~אמבר~
חזרתי לבקתה, לא לפני שמצאתי את ריינה מתהלכת מהצד השני של השביל , ומועדת כל חמש סנטימטרים, מצחקקת ומנסה להסביר לאוויר שהיא בסדר גמור רק שהיא לא יודעת איפה היא, ואיפה אבא שלה. נאנחתי, כמוני אמא שלה נפטרה ממחלה כלשהיא ואבא שלה ברח. רק שכל זה קרה לה בגיל שש, שהיא יכולה לזכור הכל, אני למשל יודעת איך הפנים של אמי נראות רק לפי תמונה שנשמרה על ידי מינה.
על כל פנים, היה לה קשה להתגבר על היתמות ומינה אספה אותה אל חיקה כי תמיד אהבה את בלנקה , אמא של ריינה.
לעומתה , אמא שלי, אספרנסה, אחותה של בלנקה, מתה כמו אחותה הגדולה כי נדבקה ממנה, אך לא זכתה לאותה אהבה כמו בלנקה .אין לי מושג מי אבי ואיפה הוא ומיהו, מינה לא מדברת על זה.
קול של נפילה וגרירת רגליים שמלווה בצחקוק היסטרי העירה אותי ממחשבותיי. זו הייתה ריינה ,נאנחתי וניגשתי אליה כדי לעזור לה.
" אספרנסה, את לא יודעת איפה אבא שלי נכון?" היא מלמלה בהזיה שלה.
קפאתי במקומי, אף אחד כבר לא קורא לי אספרנסה, השם הזה רק על התעודות , למרות שזה שמי האמיתי שיניתי אותו. הוא יותר מדי מזכיר לי את אמא.
התעלמתי ממנה ופתחתי את דלת הבקתה . הכנסתי אותה לחדרה בזהירות ושקט כמה שאפשר, וזה היה קשה עם כל הצחקוקים והמלמולים שלה.
הנחתי אותה על המיטה שלה והתקדמתי לעבר ה'מיטה' שלי והתיישבתי. בזמן שחלצתי נעליים חשבתי על למה קשה לי להחזיר יחס קר לריינה ומינה הרי הם שולחות אותי לעבוד במקום ללכת לבית הספר כמו ריינה ושאר הילדים בשכונה שההורים שלהם הסכימו להם ללכת . אתם בטח שואלים: 'בת כמה ריינה שהיא עדיין בבית הספר?'
אז ריינה בת 25. ריינה היא בחורה ממש חכמה ופיקחית, טוב, כשהיא רוצה. היא לא ממש מתעניינת בבית הספר אז היא נשארה כמה כיתות. מינה לא מסכימה לי ללכת לבית הספר כי זה בזבוז זמן כסף ואת הזכות הטבעית שיש לריינה. אני חושבת שזה בזבוז אבל בחיים לא אביע זאת בקול, אני אסירת תודה למינה שקיבלה אותי למרות שאוכל לעצמה לא היה לה, היא ממש אהבה את אימי ולאחר שנישאה לאותו גבר היא ממש כעסה עליה ולאחר מכן כשחזרה עם תינוקת בת חודש ועם לב שבור ופגוע, מינה הייתה מלאת תוכחה וכעס כלפיה ולא נתנה לה להיכנס לבית וסילקה אותה בפרהסיה. אמא שלי פנתה לחברתה פליסידד, והיא קיבלה את אימי באהבה. היא טיפלה באימי עד הסוף המר ולאחר מכן גידלה אותי מגיל חצי שנה עד שנה ואז הגיע בנה של פליסידד והיא לא יכלה להמשיך לגדל אותי. חודש של שיכנועים הצליח, היא יצאה מבועת האבל שלה כי שבוע לפני מות אימי גם טיה בלנקה נפטרה. היא קיבלה אותי לביתה , אני חושבת שהיא חשה חרטה, היא לעולם לא תודה בזה אבל שמי מספק עדות מספקת לזה, אספרנסה. עבר הזמן ובאופן טבעי ריינה קיבלה יחס מועדף , אך זה לא עניין אותי אך פעם הייתי מתעצבנת מזה במיוחד כשמינה אמרה לי שאני לא אלך לבית הספר וריינה כן. לדעתי לדעת זה דבר חשוב מעבר לזה שזו תכונה מולדת של האדם להיות סקרן, ידע זו מתנה.
בזמן שהייתי ישובה שמעתי קולות של שיכורים מרחוק. קמתי והגפתי את הוילון הקרוע והבלוי שנתלה בקושי רב על המעקה. הקולות שלהם הזכירו לי את אותו בחור שעזר לי להימלט מאאוחניו , הייתה בי סקרנות להמשיך לראות אותו לא, לא אכחיש, אך משהו בו גורם לי גם לא לרצות. זה יהיה ממש מביך וחוץ מזה העבודה שלי אצל ג'יין גורמת לי להיראות כמו נערת שעשועים, ליווי אז אני לא רוצה שזה מה שיחשוב עלי.
אני עדיין חושבת שהזמן האחרון היה משוגע , אני לא מאמינה כמה מזל יש לי בפחות משבוע . אני צריכה להודות לאלוהים, מחר אלך מוקדם לכנסייה ואדבר עם האב פרנק שמתנדב כאן הוא ידיד טוב שלי, אם אפשר לומר זאת על כומר..
~דיימון~
התיישבתי על קצה המיטה, מליט את פניי בידי ודמעות זלגו מעיני, מצאתי את הרוצחת של אחי , אני לא מאמין שהגעתי לזה . סוף סוף הכלבה תשלם את המחיר, גם אם זה לא יספיק לעולם, כי שום דבר לא שווה את חיי אחי. אני אגרום לה להתחרט.
נכנסתי להתקלח כשקלטתי שמירנדה מתחילה לזוז כשצאתי היא לא הייתה שם, משכתי בכתפיי, היא בטח להלכה לצילומים. יצאתי מביתה במהירות והלכתי לעבר האחוזה שלי, אנחנו לא גרים רחוק אחד מהשנייה, מרחק של שלושה רחובות.
נכנסתי ישירות לבועה המרה של המסמכים והעבודה אם כי מדי פעם סנטה העוזרת של קלרה, ביקשה ממני לאכול כי לא אכלתי כבר מאז שהגעתי. גיחכתי לעצמי סנטה היא כמו סבתא בשבילי, היא תמיד דואגת לי. באיזשהו שלב נמאס לה מסירובים שלי והיא פשוט הביאה לי סטייק עם ירקות מבושלים.
"תאכל עכשיו! לא שאלתי אותך, כשזה קשור לאוכל אני מחליטה , אני הבוס! מובן??"
" כן" גמגמתי בפחד לפעמים אני שוקל לקחת אותי לפסיכיאטר מהטראומות שהיא עושה לי.
אכלתי תחת עיניה הבוחנות של סנטה והמשכתי בעבודתי לאחר שיצאה מהחדר עם המגש.
לאחר שסיימתי מיהרתי לעבר המקלחת והתלבשתי במהירות בחליפה מהודרת התבשמתי ושמתי שעון מהודר על פרק ידי ויצאתי. לא רק מהדלת אלא גם מחוסר המודעות על מה שהולך לקרות.
כאילו לפני שידעתי מיהי אספרנסה הזו הייתי באפלה מוחלטת אך עכשיו אני יודע מה לעשות ועוד איך יודע.