you'll be sorry10

«אמבר»
לאחר מסע הקניות הרצחני עם ג'יין חזרתי לבקתה . מינה וריינה התנפלו על השקיות בתאווה למצוא משהו. הערתי להם שזה לא שלי כי בכל זאת לא הרגשתי נוח עם כל זה, אבל לריינה נתתי בכל מקרה שתי שמלות, חמש חצאיות מיני, זוג נעלי עקב ו שבע חולצות מעצבים. לא כי רציתי. כי מינה הקשיבה לריינה שהתלוננה על כך שאין לה בגדים. אני לא ממש התעצבנתי כי היו לי עוד ים של שקיות.
לאחר שהסברתי להם על מה שהיה היום, מינה הביעה מורת רוח קלה: היא לא מוצאת חן בעיניי, הי לא מכירה אותך בכלל . ", ריינה רק קמה הלכה לחדר שלה ולבשה חולצת טי שרט ישנה שגזורה באזור הבטן, שורט שאני מתפלאה שאינו תחתונים וכפכפים. " בי סבתא אני אחזור מאוחר הלכתי לחברות" היא צעקה למינה ולא חיכתה לתשובה . ידעתי טוב מאוד שהיא לא הולכת לחברות היא הולכת לחבר המטומטם הזה שלה ניקו , והם ילכו שוב לפשוט על איזה רכב . בכסף הם קונים חומרים ולא חומרי ניקוי.
קלטתי שאני עומדת אז התיישבתי על המיטה שלי-הספה . לריינה יש חדר משלה ואני ומינה ישנות על הספות בסלון. מילא אני, אבל אני חושבת שמינה צריכה לישון בחדר היא בכל זאת זקנה.
למרות שאני והיא שונאות אחת את השנייה היא עדיין הייתה אחותה של אימי.יש לי קצת כבוד אליה. טיפה .
ריינה היא הנכדה שלה . הכנתי למינה דייסה לפי בקשתה והצצתי בשעון שג'יין קנתה לי השעה קרובה. היא למדה אותי לקרוא שעון.
ביקשתי ממינה להתקלח היא הסכימה בלי בעיות . היחידה שמתקלחת זאת ריינה . יש אפשרות רק לכך שאחת מאתנו תתקלח ולמינה יש העדפה אישית כלפי ריינה אבל זה מעולם לא הזיז לי. מיהרתי למקלחת והתקלחתי במהירות . לאחר מכן לבשתי שמלה שחורה פשוטה עד קצת מעל הברכיים עם שרוולים קצרים ונעלי עקב שחורות גם. יצאתי מהר מהמקלחת והלכתי לסלון,

וקיוויתי שבקרוב אמצא מקום לכל זה. לקחתי בושם שני צמידי זהב ושרשרת זהב דקיקה. הבושם הזה הריח ממש טוב אז התזתי ממנו ושמתי את התכשיטים. מיהרתי לשים על מינה שמיכה ולצאת. מיהרתי ברחבי השכונה והתקדמתי לעבר המסעדה שנמצאת במרכז העיר למזלי לא הזעתי והסרחתי. הגעתי ונכנסתי במהירות מיהרתי לומר שלום לעבר טוני המלצר עם השפם המצחיק ואמרתי לו שלום . לאיר מכן חיםשתי את ג'יין בעיני לאחר שמצאתי אותה ניגשתי אליה וחיבקתי אותה . היא חייכה.
" את נראית מעולה אמבר את יודעת מה את צריכה לעשות ?" כן ללוות פה גברים.
" כן, ג'יין. "
מיהרתי לעבר הרחבה המרכזית של המסעדה שהייתה מלאה עד אפס מקום ובמהירות מצאתי מישהו שעמד לבדו , מבוגר בן חמישים לדעתי . ניגשתי אליו והצעתי לו לבוא איתי לרחבה ולרקוד.
התקדמנו לעבר הרחבה והתחלנו לרקוד באיטיות . הסטתי את מבטי בחיוך לעבר השולחנות . מבטי קפא , על מישהו מוכר. זה אותו אחד שהציל אותי מידיו של אאוחניו. מה הוא עושה פה?