you'll be sorry-16

הבחור הוביל אותי
"שלום לך ילדה יפה, איך קוראים לך? לא טרחת לומר לי את זה באותו יום" אמר .
" אמבר" עניתי בחוסר ביטחון, "ולך?" שאלתי בחזרה.
" דיימון" ענה הבחור בחזרה. משום מה עיניו החשיכו לאחר שמלמלתי את שמי.
התיישבנו בשולחן לשניים ומלצר שהגיע רשם את ההזמנה שלו :
"בשבילי דג טונה צרוב ויין לבן( המצאתי מנה, אבל אתן תסלחו לי, נכון?)
ולגברת? " הוא אמר באלגנטיות אבל כל הזמן הזה בהיתי בו, השיער השחור שלו והעיניים הירוקות שלו פשוט הטריפו אותי, הייתי יכולה לטבוע בהן ובעצם טבעתי רק ש-כיחכוח גרון הפריע לי.
הרמתי את מבטי לעבר דיימון והבנתי שבהיתי בו- יותר מדי זמן. חייכתי חיוך ביישני ושאלתי " סליחה? " מנומס.
"מה תרצי להזמין?" שאל המלצר באליצות.
"אמ אני לא בטוחה אממ טאפאס וקולה?" שאלתי מאשר עניתי והרגשתי כל כך חסרת ביטחון.
דיימון רק גיחך ואמר" אותו דבר ממה שהזמנתי גם לה".

**נקודת מבט לא ידועה**
פקחתי את עיניי לעבר החדר החשוך שלי העברתי את פני על הבגדים, רובם טרנינגים שכבר הסריחו, שנחו על הרצפה המלוכלכת , לעבר שולחן העבודה המוצב בחדרי שכעת מכוסה בטישו שאריות אוכל ודברים לא ברורים.
התרוממתי באנחה שמלווה ברטינות. העפתי מעצמי את השמיכה, והתקדמתי לעבר המקלחת. כשנכנסתי לחדר המקלחת עצרתי מול המראה, אני למדתי להשלים עם מה שנהייתי במשך השנה הזו. בשנה הזו התחילו להופיע סימני קמטי דאגה ושקיות עיניים שחורות, השיער שפעם היה נקי ומלא חיים ומעור קנאה רק עורר גועל. הגוף שפעם היה מתוח וחטוב עכשיו מצ'ומק ומשדר חולי. התנתקתי מהמראה באיטיות מייסרת וקילפתי ממני את הבגדים, פשטתי את החולצה שפעם הייתה יושבת עליי טוב ועכשיו הייתה רפויה על גופי, יותר מדי, כך גם המכנסיים והבגדים התחתונים.
נכנסתי אל מתחת לדוש וכיוונתי לקר אני צריכה להתעורר לא רק מהלילה הנורא הזה שהיה מלא בסיוטים עליו אלא להתעורר לתמיד, אכזבתי יותר מדי אנשים בתקופה האחרונה..
המים הקרים שטפו ממני את כל הלכלוך והכאב לקחתי שמפו ושמתי מעט על ידי הקטנה והתחלתי לקרצף את שיערי ולאחר מכן את גופי בסבון רגיל כששטפתי את עצמי המים היו עכורים ואפורים מעט, הפעם האחרונה שהתקלחתי הייתה לפני שבוע, היום יום שישי.
זה הולך להשתנות…
יצאתי מן האמבטיה עם מגבת גדולה שעוטפת את גופי ומגבת קטנה שעטפה את שיערי והתלבשתי במהירות בשמלה קצרה בצבע אפרסק שהחמיאה לי ונעלי עקב תואמות
ניגשתי לעבר שולחן האיפור שלי והתיישבתי והתחלתי במלאכת סלסול השיער לאחר שייבשתי אותו, ולאחר מכן שמתי מעט מייקאפ שיעלים את הכאב שמשתקף בפני ושמתי גם מסקרה ואודם ורדרד ושמתי קו דקיק של איליינר לאחר מכן הבנתי שחזרתי להיות מי שהייתי- אנחה מלאת כאב נפלטה מפי קשעיני קלטו את התמונה הקטנה המודבקת על גבי מסגרת המראה , תמונה שלי ושלו ,
מימים אחרים שמחים יותר , לקחתי אותה לידי ושמתי לב לכך שעיניי דומעות אך לא הרשיתי לעצמי להסיר את המעצורים, לא, סליחה אהובי אבל שנה שלמה בכיתי, שנה שלמה ניתקתי קשר עם כל מה שהכרתי , נסגרתי, ליבי נשבר והשפיע על השכל הישר, אני בחיים לא אשכח אותך אתה הייתה אני אתה עדיין אני, אני מייצגת כל מה שאתה, אבל הגיע הזמן להמשיל הלאה.
עד כמה שזה קיטשי אני משחררת אותך מייקל, מייקל שלי.
*******************************************************
אם עדיין נשארו לי קוראות-
אז ככה הנקודת מבט ש'לא ידועה' לא ידועה רק לכן אני עדיין לא בטוחה מתי לחשוף מיהי אבל היא דמות חשובה, חשובה מאוד , בקרוב הכל יתבהר אני מצטערת שקצר אבל הכל לחוץ לי לקראת תחילת שנה . לאב יו אול.