you'll be sorry-15קצרצר

~דיימון~
החניתי את הריינג' רובר השחורה שלי, דוממתי את המנוע וכששתי ידיי עדיין על ההגה, נשמתי עמוק. עצמתי את עיניי ופקחתי אותן, מוודא שזה לא חלום. זה לא, מצאתי את זו שאחראית למותו של אחי. יצאתי מהרכב ונעלתי אותו, התקדמתי לעבר המסעדה הזו ונכנסתי בכניסה לאחר שמישהי קיבלה את פני והובילה אותי לעבר השולחן שלי. וחיכיתי לאחר רבע שעה הגיעה אותה בחורה, לצא אשקר היא הייתה יפה,מאוד. היא הייתה חייכנית ושמחה, חבל שזה יעלם .
~אמבר~
מיהרתי לעבר המסעדה ואמרתי שלום לטים שהיה המאבטח של המקום, כשמכירים אותו הוא פחות מפחיד.
הרגשתי שמישהו צופה בי אך התעלמתי מזה , הלכתי לעבר חדרה של ג'יין , תקתקתי ופתחתי את הדלת. נכנסתי והתיישבתי במקומי במהירות, בזמן שבראשי מתעצם החשש מהתגובה שלה.
"שלום יקירתי, רצית משהו?" שאלה ג'יין בנחמדות מה .
"כן ג'יין רק תבטיחי שלא תכעסי" אמרתי בחשש.
היא הרימה את גבתה בתגובה ושתקה .
"ג'יין אני ממש ממש אבל ממש מצטערת אבל אני ממש לא חשבתי על התוצאות של זה "
" מה קרה אס- אמבר?" אמרה , צמצמתי את עיניי, יכולתי להישבע שהיא רצתה לקרוא לי אספרנסה, אבל התעלמתי.
"ג'יין, א-אני תרמ-תרמתי חלק מהבגדים שנתת לי, סליחה!" אמרתי בקול של ילדה קטנה ששברה משהו.
הבעת פניה משום מה לא שידרה כעס אלא -שמחה?
" אוי אספרנסה זזה בסדר גמור , רק אל תעשי את זה שוב , לא בגלל שיש לי בעיה עם זה שתרמת , אלא כי את צריכה לבוא הנה עם בגדים יצוגיים, אוקיי?"
וואו ממש לא ציפיתי לתגובה הזו . הודיתי לה, התרוממתי מהכיסא וייצאתי. כשיצאתי נשענתי על הדלת- היא קראה לי אספרנסה ! איך היא יודעת איך קוראים לי?
התקדמתי לעבר הבר כשהמחשבות טורדות אותי, ביקשתי מהברמן כוס מים קרים . לאחר כמה שניות הופיע כוס זכוכית קטנה שמלאה עד שפתה בנוזל הצלול והשקוף.
החזקתי אותה בידי והסתובבתי לעבר הסועדים ופגשתי בעיינים ירוקות נוצצות. אותו אחד שהציל אותי ניגש אליי . משום מה הסמקתי והשפלתי את מבטי.