you'll be sorry 11

«דיימון»
אני ומירנדה התקדמנו לעבר המסעדה הכי יוקרתית במרכז העיר. מירנדה אוהבת לצאת לכל המקומות האלה, אני פחות. המקומות האלו נועדו בשביל להשוויץ בכסף ותו לא.
הגענו לגרם המדרגות בכניסה.
המקום היה יפהפה. מירנדה ואני התיישבנו בשולחן המיועד לנו . עיינו בטפריט.
\" האני, הלילה אתה בא אליי או אני אלייך? \" היא אמרה בחיוך פלרטטני .
\" אלייך. \" עניתי והיא נראתה מרוצה.
הבטתי בשעון, השעה עשר וחצי, לאחר שלא הצלחנו ליצור קשר באותו ערב החלטתי שאני אתן לו עוד טיפה זמן, כדי לגלות עוד פרטים עליה. הזונה הזו.
התקשרתי אליו היום כדי לברר אם יש חדש, הוא ענה לי שיש לו תמונה . תמונה. בקושי האמנתי והתיישבתי כמו כוסית כי לא האמנתי שאני אצליח להחזיק את עצמי. אז הוא ענה לי בכך שניפגש היום והוא יתן לי את התמונה. יכולתי לומר לו שישלח לי את התמונה אבל העדפתי כך כי אני צריך לשלם לו. הבטתי מסביב לפתע פגשתי עיניים מעט מוכרות. זו הייתה הבחורה!
, הבחורה שמנעתי ממישהו לאנוס אותה. למרות שלא ממש זיהיתי אותה באותו לילה הייתי בטוח שזו היא. היא נראתה וואו. למרות שלבשה שמלה פשוטה. אי אפשר היה להתעלם מהיופי שלה. השיער המדהים, העיניים הזהובות והמדהימות, הגוף הדקיק אך המלא איפה שצריך. פניה היו מהיפות ביותר שראיתי. ניערתי טיפה את ראשי כשהבנתי שאני בוהה בה.
וזה היה הדדי. היא בהתה בי ולא שמה לב שהאדם שהיא רקדה איתו עזב כשקלט שהיא לא שמה לב אליו.
\"דיימון? \" שמעתי את מירנדה לוחשת בקול עצבני. לא עניתי לה. זה לא נראה חשוב לעומת נעיצת המבטים הפסיכית שהיתה ביני לבין הקטינה, ככה היא נראתה.
\" דיימון!\" חזרה מירנדה בכמעט צעקה.
\" מה?\" שאלתי בלית ברירה.
\" אתה מכיר אותה ?\"
היא שאלה.
\" לא\".