אהבה של פעם בחיים-פרק5

בפרקים הקודמים:
"אני לא רוצה לשמוע אכזבת אותי ואת אימא" היא המשיכה ולא נתנה לי להוציא מילה מהפה, היא יצאה מהחדר והרגשתי אשמה, אשמה שלא ספגתי את כל מה שהוא אומר, אשמה שלא הנהנתי וצחקתי על כל מילה שלו, אשמה שלא הורדתי את הבגדים, אשמה שהלכתי לאבא
'אני שונאת אותו, שונאת' מלמלתי.

פרק 5:
*נקודת המבט של דניאל*
"ממי משהו שונה בך היום!" קרינה קבעה וירדה ממני, היא הייתה מסוג הבנות שאני אוהב בלונדיניות עיניים כחולות .הזנותיות שהייתה בה חרמנה אותי אבל משהו היום השתבש, אף פעם לא אהבתי אותה היא הייתה הזיון שלי כשהייתי חרמן או עצוב.
"ממי, תענה לי" היא המשיכה ונישקה את שפתיי. משהו אחרי השיחה שלי עם ליה שיבש אותי, החזיר אותי לאחור.
"קטני תתלבשי, אני עייף" עניתי לה וזרקתי לכיוונה את בגדיה שהיו מפוזרים בחדר, היא התלבשה וראיתי איך פרצופה היה עצבני עליי אבל לא שזה באמת הזיז לי משהו.
הוצאתי את בקבוק הוודקה שלי והתחלתי לשתות נזכרתי בתקופה המגעילה הזאת כשהייתי קטן, נזכרתי איך הייתי לבד, נזכרתי בכל מה ששנאתי בי.
נזכרתי בשיחה שלי עם ליה עם כמה שאני לא סובל אותה, אבל אני עוד יותר לא סובל לראות אותה בוכה לא יודע למה. זרקתי את הבקבוק על הרצפה וראיתי איך הוא מתנפץ על הרצפה וכל הוודקה ממנו נשפכת. זה היה עוד אחד מהתקפי העצבים שלי.
*נקודת המבט של ליה*
"בוקר טוב" מלמלתי לעצמי השמש סנוורה את עיניי השעה הייתה עשר בבוקר, שבת בשבוע.
את יום שבת אהבתי במיוחד אהבתי את ההליכות לסבתא ביום הזה, אהבתי את הים עם החברות, אהבתי את השופינג עם אחותי, אהבתי את השיחות עם אמא עד השעות הקטנות של הלילה, אהבתי את הברביקיו שאבא היה עושה אהבתי הכל.
"ליה?" ריי נכנסה לחדר והסתכלה לכיווני, הנהנתי בחיוב שהביעה תכנסי או תדברי או משהו שקשור לזה.
"אני מצטערת על אתמול, פשוט הכרתי את עומרי ונהנו מאוד אתמול חשבתי שזה מה שיקרה לך עם דניאל אבל שכחתי ממה שהוא עשה לך כשהייתם קטנים אני מצטערת!" היא נאנחה ובאה לחבק אותי, אני שמחה שהיא התנצלה בפניי, שהיא הבינה שאני לא אשמה.
"מה נעשה היום?" שאלתי וזה היה נראה כאילו ניסיתי להתחמק מהנושא שדיברנו עליו קודם אבל לא בסה"כ רציתי לעשות משהו רק היא ואני היום.
"אני מצטערת אבל קבעתי כבר עם עומרי" היא אמרה הסתכלתי עליה מופתעת והיא הנהנה לי לחיוב.
"ואת עוזרת לי להתארגן" היא קבעה ומשכה אותי לחדר שלה. היא הראתה לי כמה שמלות חולצות חצאיות ובסוף הלכה על אוברול כחול, עשיתי לה בייביליס והיא איפרה את עצמה כרגיל.
"מהממת" אמרתי ומחאתי כפיים.
"לו תאחלי לי בהצלחה" היא צעקה וחיבקה אותי. ראיתי איך הוא אוסף אותה מהבית, באותו הזמן נזכרתי בגיא, עד כמה הוא אומלל- היא בגדה בו, עזבה אותו ועכשיו היא בדייט עם מישהו חדש החלטתי שאני מתקשרת אליו ומזמינה אותו לסיבוב.
"אה לי?" נשמעה בקו השני של הטלפון הוא היה נשמע מנושף.
"אני מפריעה?" שאלתי, וציפיתי שהתשובה תהיה לא- חשבתי שבשבילי הוא יעזוב הכל וידבר איתי.
"תאמת כן, אני ידבר אתך מאוחר יותר" הוא קבע וניתק את הפלאפון.
"יופי ליה נשארת לבד" מלמלתי לעצמי והחלטתי שאני לוקחת את הספר האהוב עליי-'נשיקת צללים' והולכת לגינה שממול לבית שלי מתחת לעץ הכי גבוהה וקוראת אותו.
"מובן שקל להגיד וקשה לבצע, מפני שידעתי שהרגשות שלנו לא ייעלמו לעולם. לשנינו היו רגעי חולשה, שהובילו לנשיקות גנובות ולמילים שלא היינו אמורים לומר" קראתי לעצמי בקול וצלצול של הטלפון השתמע על הצג היה רשום את השם שהכי אהבתי אימוש.
"בואי מהר הביתה, אבא נפטר" היא לחשה ודמעות זלגו מעייניה. לא יכולתי להאמין, לא האמנתי שהבן אדם הכי חשוב לי כבר לא בחיים. סגרתי את הספר וניערתי את ידיי מהדשא שנדבק אליהם, דמעות זלגו מעייני והרגשתי עד כמה ליבי נשבר לחתיכות.
"נמאס לי לראות אותך כבר בוכה" שמעתי קול מוכר שכל כך שנאתי, דניאל דנינו, אלוהים עד כדי כך אתה אוהב אותי שאני צריכה לראות אותו עכשיו?!
"מה יש?" הוא המשיך, אם לא הייתי בוכה הייתי מתחילה לצחוק כאילו לדניאל דנינו באמת אכפת ממני, הוא רק מתנשא מעליי כמו תמיד. יש לו מספיק בנות מה הוא רוצה ממני?
"עזוב אותי כבר, עזוב" צעקתי והתחלתי לכיוון הבית, יכולתי להרגיש את עיניו נעוצות בגבי, שום דבר לא עניין אותי רק להגיע הביתה ולהבין מה קרה.
"לא אין מצב" צעקתי כשראיתי את שני השוטרים בבית שלי, אחותי הייתה שרויה על הרצפה, אימא החזיקה את נתי וראיתי את הדמעות הקשות על הפנים שלה.
"לא לא רק לא הוא" צעקתי ונפלתי על הרצפה, הרגשתי איך הדבר הכי יקר לי בחיים שלי כבר לא קיים, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, הראש כבר לא פעל והלב גם.
"אבא יקר, אתה חבר הכי טוב שלי היית, אתה עכשיו ותהיה,
עזבת אותי מוקדם מידי, השארת הכל והלכת, מה נעשה בלעדייך?,
איך אפשר להמשיך לחיות בלעדייך, איך אפשר להמשיך לחיות בלי החיוך העדין על הפנים שלך,
ומי יגיד לי לא לעשות שטויות כשאני יצא לדייטים?
אף פעם לא האמנתי שאני יגיד את המשפט הזה אבל הוא כל כך נכון לגבייך אלוהים באמת לוקח רק את הטובים, את המלאכים שלו שבאו לעשות טוב לעולם ואז ללכת.
בטח יהיו כמה שיצחקו כשישמעו את המשפט הזה עלייך בכל זאת ארגון משפחת פשע ככה קראו לנו לא?!
אבל אם אנשים היו רק מכירים אותך בתור אבא בתור חבר בתור ג'וני רומארו הם בכלל לא היו חושבים פעמיים והיו אומרים שאתה מלאך המלאך של אלוהים!
אבא אני אוהבת אותך!" קראתי את מכתבי האחרון לאבא שלי בהלוויה שלו, הדיבור האחרון, והפעם האחרונה שאני יגיד אבא.
"אני מצטער" עוד פעם הוא, הוא לא יכול להישאר בבית חייב לבוא.
"עכשיו זה סופית ילדה בלי אבא" אמרתי השפלתי את מבטי ודמעות זלגו מעיניי.
"אלוהים אני כל כך מצטער, סליחה באמת סליחה" הוא ענה לי, האם זה דניאל דנינו או ששד טוב נכנס בו?
"דניאל דנינו נהיה חמוד פתאום או שנדמה לי?" שאלתי וגיחוך נשמע ממנו.
"תמיד הייתי אף פעם לא שמת לב" אמר והלך. הייתי בשוק עכשיו אני בטוחה ששד טוב נכנס בדניאל דנינו.