WTF- פרק 5
רק בשביל שתבינו לערס שהיה עם ניקול בתחנה ובבית ספר קוראים תומר
___________________
~נקודת מבט תומר~
"קום קום תומר קום!" אחותי הקטנה העירה אותי "מה קופיפה?"שאלתי מנומנם, "אמא אמרה להעיר אותך" היא אמרה "קמתי" אמרתי עדיין בעיניים עצומות, "כשאנשים ערים העיניים שלהם פתוחות והם עומדים או יושבים או זזים אתה נראה יותר מת מער" היא אמרה וצחקקה "אם תקום ותלך למטבח אני אכין לך שוקו" היא אמרה ויכולתי להרגיש שהיא מחייכת חייכתי, קמתי מהמיטה בקפיצה ורצתי למטבח.
יש לי שתי אחיות אחותי הקטנה (שהעירה אותו) בת 5, קוראים לה עדי, והבינונית בת 16 קוראים לה נוי, אני ונוי לא תאומים, היא בת 16 ואני 17 אבל אני בשכבה שלה כי אם הייתי בשכבה שלי הייתי מהקטנים כי נולדתי בדצמבר ואני ממש לא רוצה להיות הקטן, בקיצור עדי מכינה את השוקו הכי טעים בעולם בת 5 ונולדה עם כישרון לשוקו, עדי נתנה לי את השוקו שתיתי אותו בלגימה אחת נתתי לה נשיקה על הראש ואמרתי "תודה נסיכה" רצתי חזרה למעלה לחדר שלי, התקלחתי, התבשמתי התלבשתי ויצאתי.
בהסעה ראיתי את החמודה מאתמול, אני עדיין לא מאמין שהיא נשארה אדישה אליי כלומר עם איך שאני ניראה אפילו אני לא נשר אדיש בפניי, לא יודע מה יש לי איתה אני כל הזמן חושב עליה, היום אני אנסה להתקרב אליה, אני יודע שזה נשמע מוזר אבל יש לי הרבה ידידות וידידים ואני יודע לזהות מי נחמדה ומי זונה והיא לא ניראית מהזונות שאני מתעסק איתן אולי סתם נהיה ידידים? עליתי להסעה וכמובן היא הייתה שם, כזאת יפה, יותר יפה מכל בת שראיתי אי פעם, וראיתי הרבה…
היא ישבה לבד, שמעה מוזיקה באוזניות עשיתי לה סימן עם הראש של 'אפשר להתיישב?' היא עשתה כן עם הראש והורידה אוזניה כאילו היא יודעת שאני מתכוון להגיד משהו, והיא כמובן צודקת "תקשיבי אני מצטער על אתמול, זה היה היום הראשון שלך ואני כמו אידיוט בא ומתנהג אלייך כמו לזונה, לא מגיע לך אני מצטער, דף חדש?" אמרתי והשתדלתי להישמע חמוד
~נקודת מבט ניקול~
בוקר חדש, סוף סוף אחרי הלילה הנורא הזה, סער ושון מדוכדכים מהריבים של ההורים ואני מדוכדכת מלראות אותם ככה אבל אני בניגוד אליהם לא מראה את זה.
התקלחתי התלבשתי שמתי מסקרה התארגנתי ויצאנו.
בהסעה שמעתי מוזיקה ואז בדיוק ההוא מאתמול בא וסימן לי עם הראש אם אפשר לשבת לידי אמרתי כן, הוא התיישב והתחלנו לנסוע.
הורדתי את האוזניה, הנחתי שאם הוא רוצה לשבת לידי כשחצי מהאוטובוס ריק כנראה הוא רוצה להגיד משהו והחלטתי שגם ככה היום הזה כבר לא יכול להיות יותר גרוע, מכאן הוא יכול רק להשתפר וצדקתי כי שנייה אחרי זה הוא אמר "תקשיבי אני מצטער על אתמול, זה היה היום הראשון שלך ואני כמו אידיוט בא ומתנהג אלייך כמו לזונה, לא מגיע לך אני מצטער, דף חדש?" הוא נשמע נחמד אז אמרתי "כן"
הגענו לבית ספר נכנסתי לשיעור התיישבתי ליד נוי כמובן, כל השיעור דיברנו ולקראת הסוף המורה הוציאה אותי, לא התווכחתי, פשוט יצאתי, הלכתי לדשא נשכבתי והסתכלתי על העננים ועל הצורות שלהם, מאז שהייתי קטנה זה תמיד הרגיע אותי, "הענן הזה נראה כמו ברווז" שמעתי, סובבתי את ראשי וראיתי אותו שוכב לצידי צחקתי, "הוא באמת נראה כמו ברווז " אמרתי תוך כדי צחוק, ,אני עדיין לא יודע איך קוראים לך"הוא אמר וחייך אני לא מאמינה, ישר זיהיתי אותו, יש רק בן אדם אחד על כל כדור הארץ עם החיוך הזה איך אני לא אזהה "תומר!!!!" "ניקול!!!!" אמרנו באותו זמן והתפקענו מצחוק, המשכנו לדבר ואז נגמרה ההפסקה, נוי הגיעה, "אז אני מבינה שכבר הכרתם ומניחה ש… ידידים?" היא שאלה בחיוך "כן איך ידעת?" שאלתי תומר חייך והיא אמרה "אני מכירה את תומר די טוב ואני כבר יודעת שאצלו בנות זה או אחיות, או ידידות או זונות ואני יודעת שאתם לא אחים את בטח שלא זונה אז הנחתי שאתם ידידים" היא אמרה וצחקה "ומאיפה את מכירה אותו כל כך טוב?" שאלתי וצחקתי גם " אנחנו אחים" תומר אמר, הייתי בשוק לרגע ואז נוי שאלה "ואיך אתם מכירים?" ואז תומר אמר "בעיקרון מכיתה א' ומההסעה אתמול" הוא אמר וצחקנו שוב, נוי הסתכלה עלינו במבט לא מבין.
תגובות (1)
תמשיכייי