WTF – פרק 3

לפני שאני מתחילה את הפרק רק רציתי לומר למי שקורא/ת את הסיפור קודם כל תודה 3> דבר שני אני משתדלת להעלות כל יום בסביבות ארבע-ארבע וחצי ובימי שישי בבוקר-צהריים, בשבת אני לא מעלה. אני מצטערת מראש אבל עד יום ראשון אני לא אעלה את פרק 4 כי אין לי זמן. אני אשתדל מאוד להעלות אותו ביום ראשון. ממש השקעתי בפרק ועשיתי אותו גם יחסית ארוך אז תהנו XD
__________________________________________________________________

נגמר היום הראשון, איזו הקלה, האמת שממש נלחצתי כי לא הייתי בטוחה שאני אתחבר עם הילדים שגרים פה אבל מסתבר שהם לא מי שחשבתי שהם, הם לא סנובים בכלל ואפילו נחמדים, התחברתי עם נוי ממש, היא ממש חמודה.
עליתי על האוטובוס הביתה וחיכיתי שנצא, פתאום נזכרתי שלא ראיתי את סער ושון כל היום, "איפה אתם?" שאלתי בקבוצת וואטסאפפ שלנו, "על ההסעה" סער כתב, הרמתי את ראשי וראיתי שהם בדיוק עולים,סער התיישב לידי ושון מאחורינו, "אז איך היה היום הראשון של אחותי היפה?" שון שאל ולפני שהספקתי לענות "התכוונת הקופיפה" סער אמר, חייך חיוך מתגרה ושניהם צחקו, נתתי לשניהם כאפה על העורף, "סעמעמק למה זה היה?!" סער שאל וליטף את עורפו "כאפת שטות" אמרתי, חייכתי חיוך מתגרה וצחקתי, את שאר הנסיעה העברנו בלצחוק ולהרביץ אחד לשני.
הגענו הביתה, עליתי במדרגות לחדר שלי, כמו שכבר אמרתי יש לנו בית של 5 קומות קומה ראשונה סלון+מטבח+שירותי אורחים+חצר קדמית+חצר אחורית, קומה שנייה חדר של ההורים שלי+מרפסת+מקלחת ושירותים, קומה שלישית חדר של שון+ מרפסת + מקלחת ושירותים, קומה רביעית חדר של סער+מרפסת+מקלחת ושירותים וקומה אחרונה החדר שלי+מרפסת +מקלחת ושירותים. (הקומות ומה יש בהן חשובות להמשך הסיפור), בקיצור עליתי לחדר שלי התיישבתי על המיטה וראיתי טלוויזיה.
אחרי חצי שעה בטלוויזיה פתאום שמעתי ברקע שמעתי צעקות, נבהלתי אז ירדתי בשקט במדרגות, הגעתי לקומה של ההורים שלי משם הצעקות נבעו לא נכנסתי לחדר, רק הקשבתי מהמסדרון, (לכל קומה יש מסדרון ודלת לחדר) "נמאס לי, פשוט נמאס לי שאני צריכה לסבול יחס כזה ולשמוע מהידיד הכי טוב שלך, לא ממך, את מה שעשית" אמא שלי אמרה, אני די בטוחה ששמעתי אותה בוכה, "ויודע מה הכי כואב? שאתה אפילו לא מרגיש רע עם זה, זה בכלל לא מזיז לך, כל מה שאתה יודע זה ללכת ולעשות דברים מאחורי הגב שלי אבל להגיד לי? לא חשבת על זה אפילו!" היא צעקה בבכי, "את יודעת מה?! את כפוית טובה, אני מתייחס אליך כמו אל מלכה, ובגלל טעות אחת קטנה את באה ואומרת עליי דברים כאלה?! אני רוצה… אני רוצה.." שמעתי את אבא שלי צועק וברקע את אמא שלי בוכה יותר, "אני רוצה…." הוא כבר ממש צעק, שמעתי את הנשימות שלו הולכות ונעשות כבדות, "אתה רוצה מה?! אכפת לך בכלל מה אני רוצה? או שכל מה שאתה יודע זה מה אתה רוצה?" היא שאלה בבכי, די בשקט, "אני רוצה.." אבא שלי אמר " מה? מה אתה רוצה?!" אמא שלי צרחה, שמעתי זכוכית מתנפצת, התחלתי לבכות, ידעתי שאסור לי להיכנס זה רק יחמיר את המצב, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי..
עליתי לקומה של סער, שון וסער היו שם, הם שמעו מוזיקה.. לא פלא שהם לא שמעו את הצעקות, הם ראו אותי בוכה ועזבו את הכל, "מי צריך למות?!" סער התעצבן "אף אחד" אמרתי, הם הסתכלו עליי במבט לא מבין, "מה קרה?" שון שאל, סיפרתי להם הכל, את כל מה ששמעתי, הם היו בשוק, הם חיבקו אותי ואני אותם ואז ברגע שנהיה שקט… שמעתי עוד זכוכית מתנפצת, צעקה ודלת נטרקת.