wipe the tears פרק 2

כשהגעתי הביתה זרקתי מהר את התיק על הרצפה ורצתי לחדרי.
דלתי חרקה קלות וטרקתי אותה מאחוריי. ניגשתי אל שולחני הוורוד ופתחתי את המגירה בידיים רועדות. הרמתי אאת הסכין. זה היה הסכין של טום. ובדיוק כמו בתמונה שצולמה שלשום… נח שם פתק ורוד. מוחי רצה לפתוח אותו, אך ידיי ההתנגדו ולא יכלתי להביא את עצמי לפתוח את הפתתק. נשמתי נשימה עמוקה והוצאתי את הפתק מן המגירה. הוצאתי גם את הסכין. גופי הרועד נשמט על מיטתי הכחולה,מאיים להתעלף שוב. מחשבות הציפו את ראשי: טום… הסכין… רן… ואני לא יודעת איך, פשווט פתחתי את הפתק. קראתי אותו ודמעותיי הרטיבו אותו.
"היי אן. אם את קוראת את זה, סימן שאני כבר לא כאן. את בטח כועסת עליי, כי להתאבד זה משהו שכל כך רצית בעצמך ותמיד אני מנעתי ממך לחשוב עליו,ותראי,קרה בדיוק ההפך. את מבינה, אני…" ובחלק הזה התקשיתי לזהות את המילה הבאה, מפני שבחלק הזה נראו סימני מים יבשים. והם לא היו דמעותיי שלי. "הייתה לי סיבה. לא סתם עשיתי את זה. אני מצטער כלכך…
הסיבה שכתבתי לך את הפתק הזה הוא.. שאל תהיי כמוני. אפילו שאני הזהרתי אותך והגנתי עלייך ונראתי הכי בטוח בעולם, כשלא היה אף אחד בסביבה,הייתי נשבר. כמו… קלקר. לא, בעצם… כמו מראה. הרי כשהיא נשברת היא מביאה מזל רע. לא יכולתי לסבול את זה יותר. את זה שכל כך סמכת עליי, ואני פשוט ידעתי שאאכזב אותך מתי שהוא. שאת תגלי שהייתי חלש. אני מודע לזה שכשאני מתאבד,אני בורח. אני נעשה עוד יותר חלש. כתבתי לך את הפתק הזה כדי שלא תעשי את הטעות הזו,לא כמוני. שתשארי החזקה מבין שנינו. שתשארי את,בשבילי. בשביל להנציח את כבודי. בשביל שהדבר שנקרא 'טום ואן BFF' ישאר,גם אם אחד הגורמים עזב. אני מצטער שהשארתי אותך כך לבדך. הייתי חייב.
ובאשר לסכין,נתתי לך אותו,מפני שאת היית חברתי הטובה. בשבילי,הסכין היה כל טעם חיי. חוץ ממך,כמובן. הוא עזר לי לשמור על קור רוח ולישלוט בעצמי. לאף אחד לא נתתי דבר,אך הם כנראה כבר לקחו מרצונם. רק לך.רק לך נתתי משהו,בידיעה שאת תשמרי עליו טוב. לא כמו אמי,שהייתה רוצה בטח לשים אותו במקום של כבוד במוזיאון. לא כמו אבי, שהיה בונה לי בית הנצחה, והיה תולה את הסכין מעל הדלת. אני יודע שאת תעשי בו אאת הדבר הנכון. הדבר שייתן לו את כבודו הרב על הצד הטוב ביותר.
תזכרי אותי,אן.
אל תשכחי!
אוהב,
טום. "

הרגשתי שעולמי חרב עליי.