wipe the tears פרק 1

ניסיתי להיאבק בדמעות שצרבו בעיניי. התקשיתי להאמין.
העיניים ששיקפו תמיד את דאגתן,
האוזניים שנפתחו תמיד למשמע כאבי.
הלב החם שהיווה מחסה לנשמתי.
כל אלה הלכו. ולא,לא למכולת.
והם לא יחזרו עם חלב ביד.
הם לא יחזרו בכלל.
למרות ניסיונותי הנואשים,הרגשתי בדעה חמה זולגת במורד לחיי. חברותיה לא אחרו לבוא מיד אחריה,ועיניי התנפחו והתאדמו.
הרגשתי חלשה והתיישבתי על סלע קטן,לא נוח במיוחד.
רעדתי. רוח בידרה את שערי והוטחה בפניי.
בכייתי הרבה וגופי זעק למים.
פתחתי את התיק האדום הפרחוני שלי, והוצאתי את הבקבוק. לגמתי כחצי ממנו, וגופי נרגע. כאשר באתי להכניס את הבקבוק חזרה לתיק, הוא נתקע במשהו. הנחתי אותו לידי, ומתיקי הוצאתי קופסא. הקופסא המוכרת.
פתחתי אוותה, ושם היו תמונות שלי ושל טום בחדרי. דפדפתי בהן,נותנת לדמעותיי להרטיב אותן,עד שהגעתי לאחרונה. פרט שולי לכד את עיניי. מצד ימין, שולחני הוורוד היה משען לטום. אבל… המגירה הייה חצי פתוחה. זיהיתי שם את הסכין. הסכין בו נהג טום לחתוך.. לא הבנתי מה הוא עושה שם.
ליד הסכין…ראיתי.. פתק.
צרחתי על עצמי מבפנים,על טיפשותי,והוצאתי מיד את הפלאפון שלי. האוטובוס הבא לביתי יוצא עוד 10 דקות.

ישבתי על מושב מרופט באוטבוס החם. היה צפוף, והמון בני נוער עמדו,משום שכבדו את המבוגרים. אישה זקנה נכנסה לאוטובוס,וחיפשה מקום לשבת. בלי לחשוב פעמיים קמתי, ונתתי לה את מושבי הרעוע. הזקנה הודתה לי ומלמלה:"איזה ילדה חביבה. זו דרך ארץ." חייכתי אליה והתהלכתי באוטובוס, מחפשת לי מקום לשבת,בעוד רגליי מאיימות להתמוטט. האוטובוס היה מלא,ורגליי החלו לרעוד…ניסיתי להיאבק בהן,אבל הן היו נורא עקשניות. ראיתי את האוטובוס מסתובב ו…בום. עיניי השחירו. ראיתי את טום מתקדם לעברי,צבעוני יחיד על רקע שחור גדול. "קומי כבר,אן…" הוא צחק."מה, רק עזבתי אותך וכבר את מסתבכת בצרות?" הוא חייך את חיוכו המקסים ואז התפוגג,ואני נותרי לבדי. עם החושך.

התעוררתי,והבנתי שאני עדיין נמצאת באוטובוס. מעליי גהר נער שחום ושזוף, בעל עיניים כחולות ושיער חום. "את בסדר?" שאל,והוציא מתיקי את הבקבוק שלי. "כ..כן…תודה." לקחתי מידיו את הבקבוק ולגמתי ממנו. "יותר טוב?" הוא חייך. חיוכו המהפנט חשף שיניים ישרות ולבנות, וגוומות עמוקות. "היי," אמר "אני רן." הזדקפתי בכוח לישיבה."ואני.." הוא חייך לי, ומיד חששותי אם למסור לו את שמי התפוגגו. "אן." אמרי בביטחון. רן עזר לי לקום, ואז אמר:"זו התחנה שלי. ביי,אן." וירד דרך הדלת האחורית של האוטובוס.