Wicked game- סוף דבר

״אתה רוצה חתונה של אלף איש?!״ צעקתי בכעס, ״בוא נשכור את פארק הירקון!״ הוספתי בצעקה והנפתי את ידיי באוויר.
״לא כי החתונה הקטנה שלך, רק המשפחה שלי זה מאה חמישים איש,״ אמר בזלזול ודחפתי אותו ממני בן בעט בספה ואני תפסתי בשיערי, כמט תלשתי אותו.
חצי שנה לאחר שעברנו לגור ביחד בן הנחמד החליט להציע לי נישואים בדיוק כשהלכנו ללוות את האחיין שלו לבית הספר שבו אני והוא למדנו. כמה מחברי הילדות שלנו היו שם ומאות בני נוער שהתקבצו סביבנו ומחאו לנו כפיים.
״מאיפה תביא אלף איש?״ שאלתי בצעקה כמשתגעת. בן בעט בספה ונרתעתי אחורנית, ״אה שכחתי רק הבחורות שזיינת זה חמש מאות,״ הוספתי בהתגרות ובביטחון.
״אל תתחילי איתי טל,״ בן אמר באיום. הוא שנא שאנחנו מדברים על הבחורות ששכב איתן ולי זה שימש כנשק כשאנחנו רבים בדיוק כמו שהוא משתמש בבגידה שלי בנתנאל.
לפעמים אני חושבת שהקשר הזה לא בריא, לא לי ולא לו אבל אני לא יכולה בלעדיו, אני פשוט זקוקה לו כמו לחמצן.
״אנחנו סוגרים אלף איש וזה נגמר כאן,״ בן אמר בהחלטיות והלך למטבח בכדי להוציא מארון המטבח את בקבוק הוויסקי ולמזוג לו כוס מלאה.
״אל תברח, זה לא נגמר פה,״ קראתי והלכתי אחריו למטבח, ״אני רוצה את זה מצומצם,״ קבעתי ושילבתי את ידיי על חזי, הוא סינן באצבעו לשלילה ולגם מעט מהוויסקי.
״אין מצב,״ מחה בהחלטיות והסתובבתי לכיוון השיש בכדי שלא יראה אותי כמעט בוכה מרוב עצבים.
זה בהחלט השבוע הכי מסריח שהיה לי, אני יוצאת מדעתי, אנחנו לא מסכימים על כלום, אנחנו רק רבים. הוא רוצה חתונה מפוארת וגדולה בעוד אני רוצה את זה מצומצם, רק אני הוא והקרובים שלנו לא אנשים שאני בכלל לא מכירה. אני רוצה לרקוד עם האנשים שאני אוהבת והם אוהבים אותי, אני רוצה שאני ובן נהיה העיקר בחתונה הזו ולא כל הפאר, אני בסך הכל רוצה להיות שלו לנצח בדרך הפשוטה ביותר.
״נו אל תגידי לי שאת בוכה עכשיו,״ אמר בזלזול ודמעה נפלה על השיש, מחיתי במהירות את הרטיבות מעיני ונשמתי עמוק. תהיי חזקה.
״לך תזדיין,״ הפצרתי בו בקול חזק ובטוח.
״אם ככה אנחנו מתחילים איך את רוצה להתחתן בדיוק אנחנו נתגרש בדיוק שבוע אחרי!״ בן צעק ושתה את כל שאר הכוס בכמה לגימות גדולות.
״אז בוא לא נתחתן וזהו!״ צעקתי בחזרה והכיתי את השיש בעזרת ידי. הדמעות חנקו כבר את גרוני וראייתח הפכה מטושטשת.
הסתובבתי והלכתי לשירותים, צעדיו של בן נשמעו מיד אחריי.
״ככה, את רוצה להיפרד?!״ הוא שאל בעצבים וידיו נקמצו לאגרופים.
״כן, נמאס לי ממך!״ שיקרתי. אני לא יכולה בלעדייך.
נכנסתי לשירותים וסגרתי את הדלת אחריי, בן עצר את הדלת בעזרת רגלו ונכנס אחריי.
״גם לי נמאס ממך!״ הוא צעק באותו הטון ודחפתי אותו לאחור.
״אז לך, עוף מפה,״ הורדתי את הטונים אך עדיין נשארתי עם קול תקיף והצבעתי לכיוון הדלת.
״אז זהו?״ שאל ונזרקתי עשור אחורה.
״זהו,״ עניתי בדמעות והוא הכה את אגרופו בארון השירותים שכמעט ונשבר.
בן התנשם בכבדות והביט בי כמה שניות, מפוחדת ונסוגה.
״בחיים לא,״ מילמל, תפס בפניי והנחית את שפתיו על שלי.
כאילו נולדתי עם הרפלקס הזה כרכתי את ידיי סביב צווארו והוא הרים אותי בקלילות כך שגם רגליי כרוכות סביב אגנו.
״אני מצטערת,״ אמרתי בהתנצלות.
״גם אני יפה שלי,״ לחש לשפתיי וחזרתי לנשק אותו. פתחתי את פי ולשונו נכנסה וליטפה את לשוני, השפתיים שלו היו כל כך רכות, כמו צמר גפן מתוק.
״אני לא רוצה לריב יותר,״ אמרתי בכאב והוא ליטף את שיערי.
״אנחנו נריב והרבה, אבל לא מוותרים,״ הזכיר לי והושיב אותי על השיש כך שהוא נדחק בין רגליי.
״אני אוהבת אותך,״ אמרתי בכנות והוא חייך, ״אם אתה רוצה אלף איש אני מסכימה,״ נכנעתי למרות שזה לא היה לטעמי כל כך.
״נתפשר על שלוש מאות,״ הציע והנהנתי בהסכמה. נשקתי שוב לשפתיו הרכות ושיכשכתי את האפים שלנו.
״פאק!״ אמרתי באכזבה ופניו של בן התקשחו, ״לא נוכל להזמין את כל הזונות שלך,״ הוספתי בבאסה מזויפת והוא נשך את שפתי התחתונה באגרסיביות. זה הגיע לי.
״כלבה,״ אמר בחיוך שובבי, לא יכולתי להתאפק
ונישקתי אותו שוב.
—
הנה סוף דבר, הם מתחתנים, קיטש, הפיאנד.
מקווה שאהבתם.
שונאת לסיים סיפורים ולהיפרד מדמויות.