White flag / דגל לבן -פרק 6

סעדה לא החליפה אף מילה עם איש.
מאז שהיא חזרה הביתה, אימה ואחיותיה מתעלמות ממנה ומכנות אותה " שקרנית פתלוגית".

היא אמרה לעצמה שזה יעבור, כמו כל תקופה שחולפת בחיים.
סעדה ברחה מחתונתה. כל דבר קטן שקורה מערער את נפשה.

באותו היום שהיא התחתנה, היא הרגישה שלחץ החתונה יושב עליה מזה הרבה חודשים מספר.

סעדה לא רצתה לדבר עם ג'מיל , ג'מיל לא רצה לדבר עם סעדה. זה היה הדדי ביניהם.

"מה יש, ג'מיל? בשביל נלחמת כל השנים האלו?  רצית להוציא אותי מהכלא, הצלחת!"  אמרה סעדה בזעם.

" אז מה אם הצלחתי? אני שואל את עצמי האם את מאושרת, האמת שמאז שנעלמת, תהום עמוקה נפערה  ביני לבינך !" ענה ג'מיל בייאוש שנתן את אותותיו בעת כזו.

" איזה תהום?" שאלה סעדה.
" אני לא יכול לגשר על הפער, אימא טליל'ה כועסת, אז אני לא מופתע מכך שמה שעשית הוא לא בסדר." אמר ג'מיל בעצבים.

הוא קם מן השולחן והלך לחדרו. טליל'ה אמרה שכמה שהיא מבינה, היא לא יורדת לסוף דעתה. מפני שמי שטעתה זאת רק סעדה.

סעדה חייבת ללמוד את הלקח, מי שנכווה מאש חיה סופו למות.
" למה אתה מתעלם ממני, ג'מיל?" שאלה באכזבה.

היא לא קלטה שהוא באמת מאוכזב ממנה ומההתנהגות שהיא הפגינה כלפיי אמה ואחיותיה.

" את מודעת למה שעשית או שאת חושבת שעשית מעשה נכון, אחראי.
אבל את לא רואה מה שאת גורמת לאנשים מסביבך, את מצמצמת אותם." התעצבן ג'מיל.

" מצמצמת? אני?" אמרה סעדה בגמגום קל.
" כן, את התחזת למישהי מתה, זייפת תעודת פטירה. חשבתי שלא אוכל להתגבר על כל מה שקרה בעקבות היעלמותך." המשיך ג'מיל לנזוף בסעדה.

" ואתה? למה אני שומעת שהלחצת אותי להתחתן איתך איכשהו?"
סעדה אמרה תוך כדי זעם הולך שמתפשט בכל חלקי גופה ונימי נשמתה.

" זה לא נכון, מאוד רציתי להתחתן. שאת תהיי לצידי. שנחיה ביחד חיים מלאי משמעות, אור ושמחה." אמר ג'מיל וחייך.

אך לפתע נשמעה כמה טריקות של דלת. ו…
בפתח הבית, שוטרת עמדה ורמזה שסעדה צריכה להתייצב בתחנת המשטרה הקרובה.