What Doesn't Kill You 3

הסתכלתי על הרופא בבהלה, ואז על עצמי. מיששתי את שיערי ה… שחור?! שוב התפלאתי. הרופא חייך אלי ומילמל משהו בשפתו. לא! זה לא היה בצרפתית. הוא מילמל: " קפוט, נטורליך קפוט!" . " זה בגרמנית!" חשבתי לעצמי. הרופא סתכל עליי, הבנתי שהוא צעיר מאוד. שיערו הג'ינג'י פרוע, הזכיר שיער של מתבגר. הוא היה מתבגר! משקפים כחולים וגדולים, שבגדילו את עייניו החומות ניתלו ברפיון על אפו הקט. הוא ניגש אליי, מישש את שיערי, ושוב הוא אמר, אבל בקול רם. " קפוט, נטורליך קפוט!" ולצערי ידעתי מה זה אומר.

* * ,*

הסתכלתי על הרופא בבהלה, באמת?! הוא באמת התכוון למה שהוא אמר? התיישבתי על המיטה, שוב. לקחתי את הזר וניסיתי לקום מהמיטה, אבל הצינורות כבלו אותי אל המיטה הארורה הזו. לקחתי ורד אחד מהזר והרחתי אותו. היה לו ריח נפלא. אבל למה הוא שלח את זה? הרופא לחץ על כפתור אוטומטית, והצינורות יצאו ממני, כאילו נשאבו החוצה! יכולתי לצאת. ה"רופא" לקח פלאפון והחל לצרוח כמו לא יודעת מה לתוכו בצרפתית, מזיע החווה לכיוון הדלת, לא הבנתי למה הוא מתכוון. הוא זירז אותי. לקחתי עימי את זר הפרחים ויצאתי. יצאתי מהדלת ודמות גבוהה ושרירית, שיער שחור אותם משקפיים. זה היה הוא. הוא לקח אותי וחיבק אותי. וזרקתי אל מאוחרי גבו את הזר.

" אז איך היה?!"