What Difference Does It Make- פרק 9
סוף השבוע הגיע ונשארתי בבית כמו תמיד. לא הייתי אמורה לעבוד ואימא שלי ואני תכננו לראות סרט אימה ביחד. זה היה הרגל בשבילנו מאז הגירושים ומאז שהגענו לעיירה הזאת, לראות סרטים בסופי שבוע.
הסופ"ש עבר בלי אירועים מיוחדים וברובו נשארתי בתוך הבית ובקושי יצאתי אפילו למכולת. נהיה מעונן והתחיל לטפטף בשבת בצהריים; הסתיו הגיע רשמית ואיתו גם מזג האוויר ההפכפך. אהבתי את ריח האדמה לאחר הגשם, מגיל קטן יצאתי למרפסת כדי להסתכל על הגשם, אימא לא אהבה את זה ותמיד אמרה שאקבל דלקת ריאות בסוף, אבל בעיקרון לא הייתי ילדה חולייה וחליתי לעיתים רחוקות.
לאחר הסופ"ש, המשיך לרדת מעט גשם, אמנם לא גשם כבד אבל מספיק כדי לתת הרגשה חורפית. הוצאתי חזרה את המגפיים שלי מלפני שנה ועטפתי את עצמי במעיל הצמר שאהבתי והלכתי לבית ספר. כשהגעתי, ראיתי את כריס וחבריו מעשנים בחוץ, הסתכלתי עליו וראיתי שהוא מבחין בי ואז מסיט את מבטו. מיהרתי אל תוך הבניין כדי להתרחק מהגשם.
במהלך היום, אנשים נשארו בתוך הבניין בגלל הגשם, הכיתות היו חשוכות בגלל העננים בחוץ. אהבתי את זה. בשיעורים מצאתי את עצמי בוהה אל מחוץ לחלונות ומסתכלת על הגשם, הרגשתי מוסחת ולא הצלחתי להתרכז. אולי זה גם היה קשור לעובדה שאבא שלי התקשר במהלך הסוף שבוע ואמר לי שהוא לא יכול להגיע לפגוש אותי השבוע כי הוא תקוע בעבודה; זה היה הביטול השלישי שלו. לא ראיתי אותו כמעט חודש וחצי.
לאחר השיעור השלישי, ניגשתי למורת המתמטיקה כדי שתסביר לי את החומר החדש שהתקשיתי איתו. כן, הייתי התלמידה הזאת שניגשת למורים כדי לשמוע הסברים ולהבין טוב יותר את החומר כדי להוציא ציונים טובים, תתבעו אותי.
ראיתי את כריס כמה פעמים במהלך היום ולמרות שראיתי אותו מסתכל עליי, הוא לא ניגש לדבר איתי. בכיתות הרגשתי שהוא מתבונן בי וכשהייתי מסתובבת באקראיות לקחת משהו מהתיק, הייתי רואה אותו צופה בי וכשעיניי היו נתקלות בשלו, הוא היה מסיט אותן באדישות, כאילו זה לא עניין גדול שהוא מביט בי ככה.
התחלתי להתרגז על כריס כשהימים חלפו, מי הוא חושב שהוא? האם הוא משחק בי? האם הוא מבין שאני דלוקה עליו אז הוא זורק לי עצם ואז נעלם רק כדי להשאיר איזה ניצוץ של תקווה אצלי? האם הוא בחור כזה?
ביום שלישי, איימי ביקשה ממני להסביר לה את החומר החדש במתמטיקה שגם היא התקשתה איתו. בזבזתי את ההפסקה שלי כשאני מסבירה לה והיא אפילו לא טרחה להתנצל על זה, אבל לא נטרתי לה על זה, היא לא עשתה את זה בכוונה, היא פשוט היתה איימי.
למרות שמאז ניסיון השוד, אימא הקפידה להסיע אותי הלוך וחזור לבית הספר, היום היא נתקעה בעבודה והוקל לי כשהצטרכתי לחזור ברגל. לא אהבתי את העובדה שהיא מגוננת עליי בצורה הזאת ודואגת יתר על מידה. לא היה בזה שום צורך וחוץ מזה, קניתי תרסיס פלפל מאז המקרה ההוא.
בדרך חזרה מהלימודים, מכונית עצרה לידי. מיד זיהיתי שזה כריס. עצרתי והסתכלתי עליו.
"רוצה טרמפ?" הוא שאל. התחיל לטפטף בדיוק.
"לא, תודה," עניתי. לא השבתי לו בכעס אבל לא רציתי להמשיך לשחק במשחקים שלו. גם אם זה לא היה משחק, האפשרות השנייה שהיתה סבירה זה שאני מפרשת לא נכון את הסימנים שלו ואולי הוא פשוט מנסה להתיידד איתי ותו לא. האפשרות הזאת דיכאה אותי עוד יותר.
"למה לא?" הוא שאל מעט מופתע.
"אני מעדיפה ללכת ברגל," עניתי והתחלתי ללכת. הוא התחיל לנסוע לידי לאט.
שנינו לא אמרנו מילה במשך דקה כשאני צועדת והוא נוסע לידי באיטיות אז בסוף עצרתי והסתכלתי עליו, הוא עצר את המכונית גם וחייך. החיוך היפה עם השיניים הישרות שלו. לעזאזל.
"מה את עושה היום בערב?" הוא שאל.
הסתכלתי עליו, "לא הרבה…"
"את רוצה לצאת איתי ועם החבר'ה?" שאל בעיניים מרצדות.
הוא הזמין אותי לצאת?
"אבל מחר יש לימודים," פלטתי בטיפשות. אלוהים, כמה חנונית אני.
הוא חייך, שוב באותו חיוך שובבי ומתגרה, "ואת לא יוצאת בימי לימודים?"
"לא, כמובן שאני יוצאת," תיקנתי במהירות והסמקתי.
"אז תבואי אליי למרתף בסביבות 8…" הוא אמר.
תגובות (1)
מקסיםםםםםםםםםםםם,תמשיכי בבקשה זה יפייפה!
אני ממש רואה את זה כמו סרט. את מתארת את הכל מצויין.:)