What Difference Does It Make- פרק 8

השמועות על ניסיון השוד שלי נפוצו במהירות. לאחר שאימא שלי נרגעה מהמראה שלי וממה שקרה לי לאחר אותו לילה, היא גררה אותי ישירות למשרד של השריף למחרת בבוקר. לא הלכתי לבית הספר.
השריף לא הופתע מזה שג'סטין הוא זה שניסה לשדוד אותי. הוא סיפר לנו מבלי לפרט שזאת לא הפעם הראשונה שג'סטין נתפס בפשעים קטנים כמו זה, ושעובדת סוציאלית עובדת בצמוד למשפחתו כבר שנה וחצי.
הרגשתי קצת רע בשביל ג'סטין והנחתי שיש לו סיבה טובה להתנהג ככה; אנשים לא עושים פשעים ללא סיבה.
למחרת כשחזרתי לבית הספר, שמעתי שג'סטין נעצר והוחזק במאסר למשך הלילה. כולם בבית הספר דיברו על העניין; ניסיון שוד על ידי תלמיד צעיר בן 17 בעיירה קטנה כמו וורמהול? דבר כזה מעולם לא קרה. כולם לא שבעו מהנושא והמשיכו לעסוק בזה בימים הבאים ואיכשהוא נודע לכולם שנלחמתי חזרה בג'סטין (הנחתי שהשריף סיפר את העניין לשוטרים וזה נפוץ משם ולא מכריס) ואנשים לא הצליחו להבין איך החנונית הכחושה הצליחה להילחם חזרה בבחור הגבוה והגדול הזה. חלק מהאנשים התפלאו והתפעלו מהעניין וחלקם נראו מעט מפוחדים ממני כאילו אני יכולה לתקוף גם אותם ללא שום סיבה הנראית לעין.
במהלך הימים לאחר ניסיון השוד, כריס לא ניסה לדבר איתי ולא ניגש אליי. היתה לי תקווה שהלילה ההוא יגרום לניצוץ של קשר בינינו אבל לא נראה שהוא התרשם ממני באותו לילה. הוא המשיך להתנהג כרגיל והיה מניד את ראשו לעברי כשעבר לידי אבל לא מעבר לזה. הוא המשיך לבלות עם דן ובראד בהפסקות, ובשיעורים המשיך לשבת באדישות בפינת הכיתה מבלי להשתתף או להראות עניין מסוים בשיעור. זה מוזר לחשוב שבשעה שהוא ישב בשורה האחורית בכיתה ולא הראה שום עניין בשיעורים, אני ישבתי מלפנים והשתתפתי בכול השיעורים כמו שהתרגלתי לעשות מכיתה א'.
איך ייתכן שבחור כמוהו יסתכל ויימשך לבחורה כמוני?

שבוע וחצי לאחר מכן, ישבתי כמו תמיד בקפיטריה לבדי עם ספר ונגן המוזיקה שלי. אכלתי וקראתי את הספר שלי בשקט, לא רציתי להסתכל מסביבי ולראות איך חלק מהאנשים בוחנים אותי ומדברים עליי בשקט כמו שהתחילו לעשות בתקופה האחרונה. לא הייתי רגילה לתשומת הלב וממש לא אהבתי אותו. לפתע בשעה שישבתי עם פניי מורכנות לספר, הבחנתי בצד עיניי שמישהו התיישב מולי והרמתי את מבטי. זה היה כריס.
"היי," הוא אמר כשהורדתי את האוזניות מאוזניי.
"היי," אמרתי קצת מבולבלת. לא הבנתי למה הוא מתיישב לידי; הוא בחיים לא פתח איתי בשיחה במכוון.
"שמעתי שאת יכולה לכסח בחורים בסגנון לארה קרופט*," הוא אמר בחיוך. הוא ישב על הכיסא בצורה הפוכה כשהוא שם את זרועותיו על המשענת של גב הכיסא.
"אני מעדיפה בסגנון סוניה בלייד**," עניתי.
החיוך שלו התרחב, "רק תעדכני אותי כשיש לך בעיה איתי, שאוכל לתקן את העניין-" הוא קרץ.
צחקתי. הבטן שלי התחילה להתהפך מהתרגשות שהוא התיישב לדבר איתי. "חלק מהאנשים באמת מפחדים ממני עכשיו," אמרתי לו.
"לשמוע על ילדה קטנה ורזונת שכיסחה לבחור את הצורה, זה משהו שלא שומעים כול יום," אמר כריס, ועיניו הכהות והחודרות בלבלו אותי. הרגשתי שאני לא מצליחה לדבר כמו שצריך כשהוא מביט בי בצורה הזאת.
"אני לא ילדה," התנגדתי, קצת נעלבת.
כריס חייך.
"אתה בגילי," הזכרתי לו.
"כן אבל את כול כך חמודה וקטנה שאי אפשר לחשוב עלייך אחרת," הוא אמר. הסמקתי; מצד אחד הוא החמיא לי ואמר לי שאני חמודה, אבל מצד שאני הוא הסתכל עליי כילדה קטנה וחמודה, לא כמו אישה שאפשר להימשך אליה. לא ידעתי איך להתייחס למה שהוא אמר.
"לא התכוונתי להעליב אותך," הוא הוסיף מעט בדאגה כשלא עניתי.
"זה בסדר," ניסיתי לחייך ולהיראות קלילה. תחבתי קווצת שיער מאחורי אוזני בדריכות.
נשמע צלצול הפעמון לסיום ההפסקה. אספתי את החפצים שלי ושמתי את התיק על כתפי, "אז נתראה אחר כך," אמרתי לו.
"בטח," הוא אמר בטון לא מחייב ועזב. לא היה לו תיק. הבטתי אחריו כשהוא חזר להצטרף לחבריו והרגשתי תחושת החמצה כאילו לא עשיתי את מה שאני צריכה כדי למצוא חן בעיניו.