What Difference Does It Make- פרק 21 (שונים)

סוף השבוע היה בפתח והיתה אמורה להיות מסיבה בביתה של קייט לכבוד האביב שהגיע (זה היה עוד תירוץ לארגן מסיבה). לא היה לי חשק ללכת אבל כריס התעקש; לא אהבתי את ריח האלכוהול והסיגריות שנדף מכולם במסיבות ולא אהבתי שכולם היו מתפרעים בגלל האלכוהול בדם. לא התחברתי כלל למסיבות הפרועות שכריס המשיך לגרור אותי אליהם.
ביום חמישי בלימודים, מצאתי את כריס יושב על ספסל בחוץ עם בראד ודן לאחר השיעור החמישי.
"לא נכנסת לשיעור?" שאלתי אותו. לא אהבתי כשהוא הבריז משיעורים.
"נכנסתי," הוא ענה. "היא שחררה אותנו מוקדם." אמר לי. ראיתי את דן מצודד מבט אלינו אבל הוא לא אמר דבר.
"איך היה הבוחן שלך בספרות?" שאלתי אותו.
"אמ מעולה…קיבלתי 87," ענה לי בחיוך ונישק אותי.
"איזה יופי!"
"רואה איך את משפיעה עליי לטובה?" כריס תפס את הסנטר שלי בשתי אצבעותיו.
"אם תמשיך ככה, אתה באמת יכול להתקבל למכללה בניו ג'רזי!" אמרתי לו.
הוא שאף מהסיגריה ולא ענה.
"אתם הולכים למסיבה של קייט נכון?" דן שאל.
"את עובדת במסעדה ?" כריס שאל אותי.
"לא…" עניתי.
"אז אנחנו באים".

המסיבה היתה כצפוי הומה אנשים; כולם היו שם. אני, כריס, סרינה ובראד ישבנו בחוץ על הכיסאות בדשא.
"לא שתית מספיק?" שאלתי את כריס כשהוא הביא עוד בקבוק בירה לשתות.
"אל תהרסי את המסיבה," הוא אמר לי בעיניים מזוגגות ונישק אותי על הלחי.
"אני לא הורסת את המסיבה…" נעלבתי.
"אז אל תטיפי לנו כמו אימא," הוא אמר. "את בת 17, תיהני קצת ותשתחררי."
"אתה שיכור, כריס-" אמרתי לו בעצבנות.
"בדיוק!" הוא קרא בשמחה. "אני שיכור ואני מת על זה!" הוא צחק ובראד והוא הקישו את שני הבקבוקים שלהם יחד לאות סולידריות. סרינה צחקה.
"אני הולכת לשתות מים…" אמרתי ברוגז וקמתי ללכת משם.
כריס פרץ שוב בצחוק ושמעתי את השאר מצטרפים אליו בשעה שהלכתי משם. שנאתי כשכריס השתכר, הוא נהיה מרושע יותר כלפיי ופחות סבלני.
נכנסתי אל תוך הבית כדי לחפש את המטבח. ראיתי את דן בפינה, מתמזמז עם בחורה שלא הכרתי וחלפתי על פניהם כדי להגיע למטבח שהיה גם מלא באנשים ששתו בירה מצינור מלוכלך. אלוהים, אנשים בגילי יכולים להיות כול כך מגעילים…
מצאתי בקבוק מים חצי ריק ליד הכיור ושתיתי ישירות מהבקבוק. האמת שלא הייתי בדיוק צמאה אלא רק רציתי להתרחק קצת מכריס.
"את ג'יימי בריק?" שמעתי קול מאחוריי. הסתובבתי וראיתי בחורה בגובה שלי עם שיער שחור ארוך ועיניים מאופרות בכבדות. היא לא היתה יפה במיוחד.
"כן…" עניתי בהיסוס כי פניה של הבחורה לא נראו נחמדות במיוחד. "אני מכירה אותך?" שאלתי.
"את אמורה להכיר," היא אמרה לי בחיוך די מפחיד וציני. "אני אחותו של ג'סטין קרוד, הבחור שהכנסת לכלא…"
"אה-"
לפתע היא שפכה עליי את מלוא תכולתו של הכוס שהחזיקה. הרגשתי את הבירה מטפטפת על הפנים שלי וחלקו נכנס גם לפה שלי.
"זה בשביל האח שלי!" היא קראה אליי בפנים מעוותות בכעס. ראיתי איך שאר האנשים במטבח מסתכלים עלינו ומתחילים לצחקק. הבחורה הסתובבה ויצאה מהמטבח כשחלק מהאנשים שורקים אחריה בהתפעלות.
קיללתי בשקט ולקחתי מגבת כדי לנגב את הפנים שלי. הערב הזה לא יכול להיות יותר גרוע.
"אני לא מאמינה שזה קרה!" לפתע ראיתי את מישל ניגשת אליי בחיוך. "סוף סוף מישהי עשתה את מה שרציתי לעשות כבר כמה חודשים!"
הסתכלתי עליה מבלי להגיד מילה.
"כבר חצי שנה את מסתובבת ברחבי הבית ספר כאילו את טובה יותר מכולם כי עכשיו יש לך חבר," היא אמרה לי. "הבחורה הטובה והחנונית שלא שותה ומעשנת ומנסה להתקבל לאוניברסיטה הכי טובה…ג'יימי המושלמת."
"לא ידעתי שאת חושבת עליי כול כך הרבה…" אמרתי לה בעוקצנות.
"אל תחמיאי לעצמך-" היא אמרה בקול רוטן.
"האמת, נראה לי שאת מחמיאה לי…" קטעתי אותה.
מישל הביטה בי לרגע כאילו היא רוצה לסטור לי ואז היא אמרה, "מתישהו את תיפלי מהעץ הגבוה שטיפסת אליו…" והיא עזבה.
יצאתי חזרה החוצה כדי לחפש את כריס ולהגיד לו שאני אלך הביתה; הלילה הזה הספיק לי.
כשיצאתי מהבית, ראיתי את כולם מתגודדים סביב שני אנשים שהתקוטטו זה עם זה; מיד זיהיתי את חולצתו של כריס מתוך המעגל. מיהרתי אל המעגל ודחפתי אנשים כדי להגיע לכריס. הוא גהר מעל הבחור השני שלא זיהיתי והכה אותו בפניו, הבחור השני דימם בפניו אבל לא נראה שזה עוצר אותו מלתקוף את כריס חזרה ולהדוף אותו ולהחזיר לו כמה אגרופים שגרמו לכריס למעוד וליפול על הצד.
"תפסיק!" צעקתי נואשות וניסיתי להתערב אבל שניהם היו כול כך חזקים שפחדתי להתקרב אליהם יותר מדי. הבחור השני עכשיו ישב על כריס והמשיך להכות אותו כשכולם מסביב מעודדים אותו; כריס נראה כמעט מחוסר הכרה ובקושי הגיב.
"תפסיק!" צעקתי שוב ומשכתי בחולצתו של הבחור בחוזקה והדפתי אותו מכריס. "תעזוב אותו!".
הבחור נראה מרוצה מעצמו ולא התנגד. הוא חייך אל כולם ונעמד חזרה בעזרת כמה אנשים ונעלם ביניהם.
"כריס, אתה בסדר?" הבטתי בו בדאגה והתיישבתי לידו במהירות. כריס ניסה להזדקף כשפניו ממשיכות לדמם.
"מעולה…" הוא מלמל ועיניו בקושי הצליחו להתמקד.
"הוא בסדר?" בראד וסרינה מיד מיהרו אלינו.
"איפה הייתם?" כעסתי עליהם.
"בדיוק נכנסנו אל תוך הבית, לא היינו פה," סרינה מיהרה להסביר.
"איפה האידיוט הזה? אני אהרוג אותו!" כריס אמר וניסה לעמוד. הוא נשען עליי ועזרתי לו לעמוד.
"אתה שיכור כריס, תפסיק!" אמרתי לו ברוגז. "תעזור לי לקחת אותו למכונית…" אמרתי לבראד שהנהן ושם את זרועו השנייה של כריס סביב כתפיו.
"אני מעולה, אני יכול ללכת לבד," כריס אמר וניסה להשתחרר מאיתנו.
"אתה בקושי יכול לעמוד!" אמרתי לו בכעס.
"תעזבו אותי!" כריס הדף אותנו בגסות ואז נפל על הדשא מחוסר שיווי משקל. הוא התחיל לצחוק.
כול כך כעסתי עליו שרציתי להשאיר אותו שם ככה אבל התאפקתי וגררתי אותו עם בראד למכונית שלו כשלעיתים הוא מנסה להתנגד ולעיתים הוא מתחיל לצחוק ולנשק אותי.
"איפה המפתחות?" שאלתי את כריס כשהגענו למכונית שלו שחנתה ברחוב. דחפתי את היד שלי לכיסים שלו והוא נצמד אליי.
"את כול כך יפה ג'יימי…" הוא הצמיד אותי אליו וניסה לנשק אותי. ריח פיו הסריח מבירה והדפתי אותו ממני כשמצאתי את המפתחות. אמרתי לבראד שאני אסיע אותו הביתה לבד והוא חזר למסיבה.
דחפתי את כריס אל המכונית ונכנסתי למושב הנהג והתנעתי את המכונית כדי להסתלק משם.
"כואב לך?" שאלתי אותו כשהתחלנו לנסוע. היה דם מהאף שלו, מהלחיים ומתחת לעיניו. הוא נראה רע.
"לא." הוא ענה.
כשהגענו לבית שלו, הכנסתי אותו כמה שיותר בשקט כדי לא להעיר את אביו; כריס המשיך להיתקל בדברים ובקושי הצלחתי לגרור אותו אל המרתף כי הוא היה כול כך גדול בשבילי לגרור לבד.
הושבתי אותו על הספה במרתף והוא נשכב ומשך אותי אליו, נפלתי עליו והוא שוב ניסה לנשק אותי. הדפתי אותו וקמתי חזרה כדי להביא אלכוהול ומים כדי לנקות את הפצעים שלו. שאלתי אותו איפה הם מחזיקים את הדברים האלה והוא אמר שבמקלחת למעלה בקומה השנייה.
לאחר שעליתי למעלה לקחת את הקופסא שלהם לעזרה ראשונה, חזרתי למרתף ומצאתי את כריס עם עיניו עצומות על הספה.
כשניגשתי אליו חזרה, ראיתי על השולחן שלו ליד הספה דף; זיהיתי שזה בוחן הספרות שהיה לו לפני כמה ימים. היה כתוב עליו ציון 50.
הוא שיקר לי.
הערתי את כריס והתחלתי לנקות לו את הפצעים כשהוא מתלונן כמו ילד קטן.