What Difference Does It Make- פרק 19 (עבר קצת זמן מאז המשכתי אז הנה מעט ממה שכתבתי)

מילותיו נשארו תלויות באוויר לרגעים ארוכים. לא ידעתי איך להגיב, מה אני מרגישה, מה להגיד ומה לחשוב; כשאמרתי לו שאני אוהבת אותו, הוא התרחק ונהיה מנוכר, הוא הלך והתחיל לפלרטט עם הבחורה הכי יפה בשכבה שלנו, הוא הלך ופגע בי…
כריס המשיך להביט בי, מחכה לתגובה ממני.
"תספר לי על מישל," אמרתי לו.
"מה?" הוא נראה מבולבל משינוי הנושא הפתאומי.
"אני רוצה לדעת מה היה בינך לבין מישל…" אמרתי שוב.
"לא היה כלום-"
"זה די ברור שהיה," אמרתי.
"יצאנו לפני כמה חודשים וזהו…" הוא ענה.
"לא שמעתי עליכם אף פעם" אמרתי.
"היא רצתה לשמור את העניין בסוד," כריס אמר. "היא לא היתה בדיוק גאה בקשר שלנו…"
"היא לא נראתה חשאית במיוחד הלילה…" אמרתי לו.
"כן, טוב," הוא צחק בטון קצת ציני. "כנראה היא קינאה כששמעה שאני יוצא איתך אז לא היה לה אכפת להתחיל איתי באופן פומבי…"
"נחמד מצידה-" מלמלתי במרירות.
"ג'יימי," כריס עשה צעד לקראתי ואני לא נרתעתי. "תעזבי את מישל עכשיו," הוא שם את ידו על הסנטר שלי והרים את פניי כדי שאביט בו.
"שכבת איתה?" שאלתי אותו.
הוא נאנח וידיו שוב טיפסו לחפון את ראשו בדריכות. "כן," הוא ענה. "כשיצאתי איתה, לא כשהייתי איתך." הוא מיהר להבהיר.
זה הפריע לי, יותר ממה שרציתי; זה לא העובדה שהוא שכב עם מישהי, זה בגלל שהוא שכב עם הבחורה הכי יפה של השכבה.
"את בסדר?" הוא שאל.
"כן," עניתי וניסיתי לחייך. "אני מצטערת…אני פשוט חייבת לדעת-" מלמלתי.
"למה?" הוא לא הבין.
"אני פשוט חייבת…"
"זה משנה משהו בינינו?" הוא שאל.
"לא, כמובן שלא," עניתי לו.
זה באמת לא שינה שום דבר… נכון?

השבועות חלפו להן במהירות מפתיעה, העונות התחלפו כשהחורף הגיע בעיצומו והכריח אותנו להישאר בתוך הבתים החמימים והנעימים. אימא התחילה להתרגל לנוכחותו של כריס בחיי ואף נתנה לו לתקן את המכונית כשהתקלקלה והתעקשתי שכריס יכול לבוא ולהסתכל עליו כדי למצוא מה הבעיה; ארגנתי גם ארוחות ערב יחד איתה ועם כריס כדי שיוכלו להכיר זו את זו ואימא נראתה נינוחה יותר לאחר שהתחילה לדבר איתו ולהכיר אותו. היא עדיין נשארה מעט מסויגת מהקשר שהלך ותפס תאוצה בינינו ונראתה מעט מודאגת מהרגשות שהתחילו להעמיק עם כול יום שעובר אבל לא אמרה דבר.
יחד עם ההיכרות של אימי עם כריס, כריס גם הכיר ביני לבין אביו בארוחת ערב דומה; אביו היה איש מאוד חביב ותומך והיה דומה מאוד בהרבה בחינות לכריס. שניהם היו אנשים קלילים שלא חושבים יותר מדי על העתיד ויותר ממוקדים בהווה המתרחש, הם גם היו מעט מופנמים כשזה היה קשור להפגנת רגשות.
ינואר ופברואר הגיעו וחלפו בהינד עפעף ונכנסנו למרץ האביבי והפרחוני. במהלך החודשים התחלתי לעזור לכריס בלימודיו כדי לשפר את ציוניו; ידעתי שהוא יכול להוציא ציונים הרבה יותר טובים ממה שהיו לו אבל האדישות שלו לגבי עתידו לא הוציא את מלוא יכולתו מעצמו אז החלטתי לקחת על עצמי לשפר את ציוניו כדי שיוכל להתקבל למכללה טובה ליד פרינסטון כדי שיוכל לבוא ללמוד איתי בניו ג'רזי. ידעתי שזה מעט אנוכי מצידי לגרור אותו לניו ג'רזי אבל לא יכולתי לחשוב על העובדה שהוא יישאר בוורמהול ואני אלך לפרינסטון עוד שנה וחצי והקשר בינינו יתנתק אז החלטתי להתמקד בשיפור ציוניו כדי שיהיה לו האפשרות לבוא איתי לניו ג'רזי.
התחלתי להציע לו מכללות בניו ג'רזי שהוא יכול לאהוב ולהתחבר אליהם ואולי יתחיל לחשוב ברצינות ללכת ללמוד באחד מהם. כריס שיתף איתי פעולה לרוב בסוג של צחוק וציניות אבל לקחתי את זה כצעד ראשון להפגנת עניין.
"אז מה חשבת על מכללת קלדוול?" שאלתי את כריס כשהתיישבתי לידו על הספה במרתף. זה היה אמצע מרץ ומזג האוויר היה נעים ונוח בחוץ אז לבשתי חולצה קצרה ודקיקה עם ג'ינס.
"המ?" הוא נהם כשהוא מרוכז בטלוויזיה.
"הסתכלת על המידע שהבאתי לך מהאתר שלהם?" שאלתי שוב.
"רפרפתי על זה…" הוא ענה בלי להפגין עניין.
"לא אהבת?"
"זה בסדר…" הוא משך בכתפו.
"יש גם את מכללת פליסיאן," הצעתי מבלי לוותר. "זה מעט רחוק יותר מפרינסטון אבל-"
"מה בחור כמוני יעשה במכללה?" הוא שאל בחיוך קטן והביט בי.
"תלמד לתואר אקדמי?" עניתי לו בחיוך. "יש לך פוטנציאל עצום, חבל שאתה לא מממש אותו-"
"למה לחשוב על העתיד כשאת לצידי עכשיו?" הוא שם זרועותיו סביב בטני והידק אותי אליו והוא שם את ראשו על החזה שלי.
"כי עוד שנה וחצי אני אהיה בניו ג'רזי, אני מקווה לפחות-"
"את תתקבלי לשם," הוא אמר לי.
"ומה איתך?"
"זה כול כך רחוק…" הוא מלמל אליי.
"זה לא עד כדי כך רחוק," התנגדתי.
"שנה וחצי שבה אנחנו צריכים לסיים את השנה הזאת, לבלות יחד את חופש הגדול ואת השנה האחרונה, זה המון זמן!" הוא אמר ורכן כדי לנשק אותי ברכות.
"ומה עם המבחן שהיה לך לפני שבוע במתמטיקה? יש לך ציון כבר?" שאלתי.
"קיבלתי 82," הוא ענה.
"באמת?" התלהבתי. "איזה יופי!"
כריס צחק למראה ההתרגשות שלי ושם את ראשו בחזרה בחיכי כשהוא מחבק אותי בחוזקה.