What Difference Does It Make- פרק 18

בימים הבאים ניסיתי לשכוח את המילים שאמרתי ואת העובדה שלא קיבלתי לכך תשובה, ונראה שגם כריס מנסה לשכוח מהעניין. שנינו התעלמנו מהנושא וניסינו להתנהג כרגיל אבל הכול השתנה; היינו מרוחקים זה מזה ומעט רשמיים מדי. לא ידעתי איך להתנהג איתו.
בסוף השבוע עמדה להיות מסיבה אצל בוב דנהאם. כולם היו מוזמנים ואף אחד לא תכנן להפסיד את המסיבה, נראה היה שכולם מדברים רק על זה ככול שהסופ"ש התקרב.
גם כריס תכנן ללכת, יחד עם כול חבריו וכמובן גם איתי. לא התלהבתי מהעניין, מסיבות לא היו הקטע שלי.
יום לפני המסיבה, הייתי בשיעור מתמטיקה כשביקשתי רשות לצאת לשירותים. יצאתי למסדרונות הריקים ופניתי לעבר השירותים בקומה השנייה.
המסדרון היה ריק כמעט לגמרי כשלפתע פניתי בפנייה לכיוון השירותים והבחנתי מיד בכריס מדבר עם בחורה שאחרי שלוש שניות זיהיתי כמישל. בתנועה מהירה חזרתי על צעדיי והתחבאתי בפנייה כדי שלא יראו אותי. הצצתי לכיוונם וראיתי את כריס נשען על הקיר מול השירותים של הבנים ואת מישל עומדת צמוד אליו ואצבעותיה מחליקות על החזה שלו לכיוון הכתפיים וחוזרות חלילה; היא חייכה אליו בחיוך פלרטטני ואמרה לו משהו. כריס חייך ולא נרתע מהמגע שלה והשיב לה. לא יכולתי לשמוע מה הם אומרים אבל לפתע שמעתי אותה צוחקת וראיתי אותה טופחת לו על החזה והודפת אותו בעדינות.
לא יכולתי להסיר מהם את עיניי.
כריס אמר לה משהו ואז התחיל לקחת צעד אחורה כדי לרדת במדרגות, מישל ענתה לו משהו אבל גבה היה מופנה אליי אז לא יכולתי לראות את פניה. מיד לאחר מכן כריס מיהר לרדת במדרגות, משאיר את מישל לבד לרגע קצר לפני שהיא נכנסה לשירותי הבנות.

כריס ואני פסענו אל תוך ביתו ההומה של בוב יום למחרת; נראה היה שכול הבית ספר שם, אלה שמבוגרים מאיתנו וגם הצעירים יותר. המוזיקה רעשה בתוך הבית הגדול וראיתי די ג'יי כששני רמקולים גדולים לידו, עומדים בפינת הסלון. הבית היה בן שתי קומות וראיתי גם יציאה אחורית לבריכה גדולה שהיתה עמוסה בבנות בבגדי ים ובנים שניסו לגשש אותן. למרות הגודל של הבית, היה צפוף עד אפס מקום בתוך הבית ואני וכריס בקושי נדחסנו בין אנשים כדי לעבור אותם.
הרגשתי קצת קלאוסטרופובית.
"את רוצה בירה?" שאל כריס בצעקה כדי להתגבר על המוזיקה הרועשת. הוא אחז בידי כדי לא לאבד אותי בהמון.
"לא," צעקתי חזרה.
"אני הולך לקחת משהו, אחזור מיד," הוא צעק לי באוזן, שחרר את ידי ונעלם בין האנשים.
אנשים המשיכו לדחוף אותי שוב ושוב והמוזיקה רעמה באוזניי. הרגשתי כאילו אני לא מצליחה לנשום אז פילסתי את דרכי לכיוון הבריכה ויצאתי מהבית.
מיד הרגשתי משב רוח מרענן ויכולתי לנשום שוב. לקחתי שאיפה ארוכה.
האנשים בבריכה שיחקו עם כדור וחלק התמזמזו בפינות, תהיתי אם לא קר להם; זה היה תחילת דצמבר ואני הייתי עם סוודר ומגפיים.
הבחנתי בבראד וסרינה יושבים באחת הפינות ומעשנים וניגשתי אליהם. בראד נראה מעט שיכור.
"איפה כריס?" שאלה סרינה.
"הלך לקחת לעצמו בירה," עניתי והתיישבתי על ידם. "לא קר להם?" הצבעתי על האנשים בבריכה.
"זאת בריכה מחוממת…" בראד אמר בחיוך ושתה מבקבוק הבירה בידו.
"איפה דן?" שאלתי.
"בטח מתמזמז עם בחורה כול שהיא," סרינה מלמלה במרמור ושאפה מהסיגריה. "את לא שותה גם?" היא הביטה בי.
"לא במיוחד…" עניתי.
"את כמו מרי הקדושה!" בראד קרא והתחיל לצחוק. סרינה חייכה למראה בראד השיכור.
"ברצינות, איך זה ייתכן?" היא אמרה לי וצחקקה קצת. זאת לא היתה שאלה.
"את צריכה ליהנות קצת!" בראד אמר לי. "תשתחררי ותשתכרי…את תמותי על זה!"
"בהזדמנות אחרת…" אמרתי לו.
ראיתי את דן יוצא מהבית כשזרועו כרוכה סביב בחורה בלונדינית נמוכה וביד השנייה החזיק בירה. הוא צחק בקול רם ולחש משהו באוזנה, היא חייכה ושמה את ידה על החזה שלו.
החזרתי את עיניי אל סרינה שעקבה אחריהם במבטה ופניה נראו לפתע נפולים וירודים.
"הנה דן!" בראד קרא בקול רם ושרק. דן הפנה אלינו את מבטו, הפנה אצבע משולשת לעברו של בראד שהתחיל לצחוק בקול רם והלך להתיישב באחד הכיסאות המרווחים של הבריכה. הבחורה התיישבה בחיכו בנוחות והתחילה לנשק אותו.
"אני הולכת להביא עוד בירה," אמרה סרינה לפתע בטון עצבני, קמה ונעלמה בתוך הבית. נשארתי עם בראד למשך חצי שעה כשסרינה וגם כריס לא הופיעו חזרה.
בראד היה שיכור, הוא היה קם כדי לרקוד עם בנות ואז חוזר להתיישב לידי. כמה בנים התיישבו לידינו לאחר זמן מה, ולבסוף החלטתי לחפש את כריס. עזבתי את בראד עם החברים שלו ונכנסתי אל הבית כדי לחפש את כריס.
רוב האנשים במסיבה היו שפוכים משכרות, רקדו בתנועות לא יציבות, שיחקו במשחקים שונים ברחבי הבית כמו הרכבת מגדל של בקבוקי בירה, וראיתי גם מעגל של אנשים שסובבו בקבוק בירה והם נישקו את האיש שהבקבוק הצביע עליו, לא משנה אם זה בחור או בחורה. חלק מהאנשים רקדו והתמזמזו בסלון וחלק פשוט התמסטל על הספות.
לא ראיתי את כריס בשום מקום אבל הבחנתי בסרינה שדיברה עם בחור מהשכבה שלה. ניגשתי אליה ושאלתי אם היא ראתה את כריס. היא אמרה לי שהיא ראתה אותו עולה לקומה השנייה.
עליתי במדרגות לקומה השנייה עוברת ליד בוב שנישק בחורה שזיהיתי כג'יל באנר, נערה הקטנה מאיתנו בשנה, ונדחסתי במסדרון של הקומה השנייה שהשקיפה על הראשונה, מחפשת את כריס בין כול האנשים, ואז ראיתי אותו.
הזרוע שלו היה שעון על הקיר וביד השנייה אחז בקבוק בירה, והוא היה רכון לעבר מישל שנשענה בגבה על הקיר והיתה קרובה מאוד אליו. היא צחקה וידיה היו משולבים מאחורי גבה וראיתי שהיא לבשה חולצה ללא שרוולים עם מחשוף עמוק וחצאית מיני שחורה עם נעלי עקב. כריס רכן ולחש משהו באוזנה והיא צחקה שוב.
עמדתי שם ובהיתי בהם לכמה רגעים, ללא יכולת לזוז או להבין מה אני עושה עד שעיניה של מישל נתקלו בי ושפתיה התעוותו לחיוך עקום. כריס הביט אחרי מבטה וראה אותי.
מיד הסתובבתי וירדתי במדרגות כמעט בריצה, הודפת אנשים בגסות. אנשים קראו בעקבותיי בכעס אבל לא היה אכפת לי. יצאתי מהבית במהירות וניסיתי לעצור את הדמעות שאיימו להתפרץ.
"ג'יימי!" שמעתי את כריס קורא אחריי אבל לא הסתובבתי. התרחקתי מהבית והתחלתי לרוץ. "תעצרי!" הוא צעק שוב.
ניסיתי לרוץ כמה שיותר מהר אבל הרגשתי את צעדיו הכבדים מדביקים אותי. לפתע הרגשתי את אחיזתו מתהדקת בזרוע שלי והוא משך בה כדי לעצור אותי. הוא סובב אותי אליו. "תעצרי" הוא אמר לי שוב כשהדפתי את היד שלו בכעס.
"אל תיגע בי!" צעקתי עליו. הרגשתי את הדמעות שלי יורדות.
"בסדר-" הוא אמר והרים את ידיו כנכנע. "פשוט תקשיבי לי," הוסיף.
"אני לא רוצה לשמוע!"
"זה לא מה שאת חושבת…"
"אל תזיין לי את השכל עכשיו עם השטויות האלה," אמרתי לו בכעס ודחפתי אותו ממני. לא רציתי אותו קרוב אליי, לא רציתי שייגע בי. "ראיתי אותך איתה גם אתמול, מפלרטט איתה…לך לעזאזל-"
"זה לא-"
"אתה נוטש אותי לכול הערב כדי להיות איתה?" רציתי לצרוח עליו, רציתי לסטור לו. "והכול בגלל שאמרתי שאני-" לא יכולתי להמשיך את המשפט.
"חרא, חרא, חרא-" הוא מלמל ותפס את ראשו וחפן אותו. ראיתי שהוא עדיין אוחז בבקבוק הבירה.
התחלתי לבכות בחוזקה. לא יכולתי לעצור בעצמי למרות שלא רציתי לבכות מולו, לא רציתי שהוא יראה עד כמה הוא פוגע בי. הסתובבתי לכיוון ההפוך כדי לא להראות לו את פניי.
"ג'יימי," הוא אמר וניסה שוב לגעת בי אבל התרחקתי ממנו בתנועה חדה. "לא קרה כלום…מישל ואני יצאנו קצת לפני כמה חודשים אבל זה הכול-"
"תפסיק-" אמרתי והשתנקתי בבכי. לא סבלתי את העובדה שהוא רואה אותי בוכה.
תפסיקי ג'יימי, תפסיקי!
"לעזאזל!" הוא אמר לפתע ושמעתי קול של בקבוק מתנפץ וקפצתי בבהלה. "אני לא יודע למה אני עושה את זה!" הוא קרא בקול כועס. "אני לא יודע למה אני ככה-"
המשכתי לבכות לכמה דקות ארוכות. הרחוב היה ריק כעת חוץ מהמסיבה שאירעה במרחק של כמה בתים . קולות ההתייפחות שלי היו היחידות שנשמעו ברחוב כשכריס עומד מאחוריי מבלי להגיד דבר.
"אתה אידיוט," מלמלתי לבסוף. הדמעות שלי הפסיקו לבסוף וכבר לא בכיתי.
"אמרת לי שאת אוהבת אותי ואני-" הוא הפסיק לדבר ואז שוב חפן את פניו בתסכול. "לא ידעתי מה לעשות עם זה…את פשוט מפחידה אותי… "
שתקתי ולא אמרתי מילה.
"הראש שלי כואב…" הוא אמר ועצם את עיניו ונשען על הקיר. מחיתי את הדמעות מפניי ונשארתי במרחק סביר ממנו. "לא קרה כלום עם מישל…אני לא מחבב אותה אפילו-"
"זה לא נראה ככה מהצד שלי," אמרתי לו בטון כועס ולא מוותר.
"רציתי רק להתרחק," הוא אמר ופקח את עיניו כדי להביט בי. "הרגשתי שאת ואני נהיים יותר מדי- ואני לא יודע אם זה טוב-"
"טוב למי?" קטעתי אותו.
"אף פעם לא הייתי בקשר כזה-" הוא אמר.
"היו לך חברות," אמרתי.
"אלה לא היו מערכות יחסים…הן היו סתם בנות שיצאתי איתן אבל איתך זה לא ככה," הוא אמר. "את שונה…"
"אם אתה לא רוצה להיות איתי אז-"
"זה הקטע-" הוא אמר בקול מתוסכל וכועס וחבט בידו בקיר.
"אני לא מבינה אותך…" אמרתי לו.
"את חשובה לי…" הוא אמר מבלי להביט בי, הוא הסב את מבטו ממני.
"יש לך דרך יפה להראות את זה-"
"ג'יימי, ג'יימי, ג'יימי, ג'יימי, ג'יימי," הוא התחיל למלמל והשעין את ראשו על ידיו והשעין אותן על הקיר.
"מה?"
הוא נשאר באותה תנוחה לכמה רגעים ואז הסתובב להביט בי, "אני חושב שאני מתחיל להתאהב בך".