What Difference Does It Make- פרק 16

בהמשך היום לא דיברתי עם כריס. לא רציתי לדבר איתו וגם הוא לא ניסה לגשת אליי כדי לדבר. הרגשתי כועסת מדי על העובדה שהוא אדיש אליי ואל הדברים שמאפיינים אותי, אדיש לכול האנשים ולכול דבר מסביבו. התעלמתי ממנו במהלך היום וחזרתי הביתה עצבנית ובמצב רוח ירוד במיוחד.
למחרת, כריס לא הופיע לבית הספר. הוא לא שלח לי שום הודעה לפלאפון ולא ניסה ליצור איתי קשר והתחלתי להיות דרוכה; האם זה אומר שנפרדנו? האם בכלל היינו יחד? האם הוא מחשיב אותי כחברה או סתם מישהי שהוא יוצא איתה כמו דן?
התחלתי להרגיש כמו הבחורות האלה שנהיות אובססיביות לבחור ולא עושות שום דבר חוץ מלחשוב עליהם ועל הבעיות ביניהם. האם אני אמורה לרדוף אחרי כריס ולהתנצל ולהתחנן שיקבל אותי חזרה? האם כול הבחורות עושות דברים כאלה? זה התפקיד של הבחורה לשמר את מערכת היחסים ולשמור על סטטוס קוו?
לא. זאת לא אני. אם הוא רוצה להתעלם ממני ולהתנהג כאילו לא קרה כלום, אז בסדר, ככה זה הולך להיות. החלטתי לא לשקוע במחשבות על כריס ולהתנהג כאילו הכול רגיל.
באותו יום לאחר שיעור ספורט כשעליתי במעלה השביל לבד, ראיתי את סרינה יושבת בפינה מרוחקת של הבניין ומעשנת. היא נראתה מהורהרת ושקועה במחשבות. ניגשתי אליה.
כשהתקרבתי אליה, ראיתי שפניה אדומות ועיניה נפוחות. היא בכתה. הרגשתי מיד מבוכה אדירה וחדירה לפרטיות ורציתי ללכת ולהשאיר אותה לבד אבל היא כבר הבחינה בי מתקרבת אז לא היתה לי ברירה.
"את בסדר?" שאלתי אותה.
"אולי אני צריכה לשאול אותך את השאלה הזאת," היא חייכה. "שמעתי שאת וכריס רבתם מול כולם אתמול".
גלגלתי את עיניי והתיישבתי על האדמה לידה.
"בחורים הם עם חרא," סרינה שאפה מהסיגריה.
"הוא פשוט כול כך אדיש…" אמרתי באנחה. "לא אכפת לו מכלום, לא מזיז לו כלום."
"תראי אותי," אמרה סרינה בטון מריר. "בוכה על בחור ששכבתי איתו לפני שנה והוא יוצא עם כול בחורה אפשרית מאז".
"דן?"
"הוא אפילו לא מבחין בי," היא אמרה. "הוא לא מבין עד כמה אני מחבבת אותו…בחורים יכולים להיות כול כך עיוורים ואידיוטים." היא הוסיפה ברוגז.
"למה את ממשיכה להסתובב איתו? זה לא פוגע בך יותר?" שאלתי אותה.
היא שאפה מהסיגריה ולא ענתה לרגע ארוך. "אני מניחה שזה סוג של מחשבה שאם אני לא יכולה להיות חברה שלו אז אני לפחות יכולה להיות ידידה שלו…"
שתקתי.
"אני פתטית אה?" היא צחקה בטון מריר.
"את לא פתטית," אמרתי לה. "אבל את עושה טעות…"
סרינה שתקה והמשיכה לעשן.
חזרתי מבית הספר ומצאתי את אימא שלי מבשלת. היא נראתה במצב רוח מעודד במיוחד היום אז הצטרפתי אליה ועזרתי לה. בילינו את היום יחד ויצאנו גם לקניות בסופרמרקט. השארתי את הפלאפון שלי בבית בכוונה כדי שלא אמשיך להסתכל עליו כול הזמן, מצפה שכריס ישלח הודעה או יתקשר.
בערב לאחר ארוחה עם אימא, ישבתי בחדרי וגלשתי באינטרנט במחשב שלי כשהפלאפון שלי צפצף. זה היה כריס, הוא שלח לי לצאת החוצה. קמתי והסתכלתי מחלון חדרי וראיתי אותו עומד בכביש, שעון על המכונית שלו.
יצאתי מהחדר, אמרתי לאימא שאחזור, ויצאתי מהבית אל כריס. הוא לבש חולצה לבנה מלוכלכת ומכנסי עבודה.
"היי…" אמרתי לו כשהתקרבתי אליו. שילבתי את ידיי כדי להתחמם מעט; לבשתי חולצה קצרה עם מכנסי פלאנל.
"היי," הוא אמר גם וראיתי אותו מכניס את ידו לכיסו כדי להוציא את חפיסת הסיגריות הקבועה שלו אבל אז הוא עצר, חייך חיוך קטן והחזיר את החפיסה לכיס. "מצטער… זה הרגל," הוא אמר לי.
"לא היית היום בבית הספר," אמרתי לו.
"הייתי צריך לעבוד במוסך," הוא אמר. "אבא שלי חולה ויש המון עבודה אז עזרתי לדוד שלי".
"אה…" אמרתי. עמדתי במרחק של שני צעדים ממנו וזה היה ברור לשנינו. הרגשתי כאילו אני יכולה להיכוות אם אתקרב אליו מעבר לזה.
"אני מצטער…" הוא אמר לאחר כמה רגעים טעונים. הוא הישיר אליי מבט. "אני פשוט לא רגיל להיות חבר של מישהי…אני לא יודע איך זה עובד. אני צריך להתרגל לעניין".
"אני מצטערת גם," אמרתי.
"על מה?"
חשבתי לרגע ואז חייכתי, "לא יודעת, זה מה שצריך להגיד ברגעים האלה לא?"
הוא צחק קלות. עשיתי צעד לעברו וסגרתי את המרחק בינינו; שמתי על החזה שלו את ידיי ונשענתי עליו. הוא נישק אותי ברכות.
"רוצה לבוא אליי?" הוא שאל כשפניו עדיין צמודים לשלי. הנהנתי.
"אבל אני צריכה להחליף את הבגדים רגע," אמרתי לו.
"תבואי ככה, את נראית חמודה." הוא חייך ונישק אותי על צווארי.
נכנסתי חזרה אל הבית, אמרתי לאימא שאני הולכת לכריס ואחזור עד עשר והחלפתי בגדים. כריס חיכה לי עם המכונית מותנעת ברחוב.
חזרנו אל המרתף שלו וכריס נכנס רגע להתקלח ולהחליף בגדים. הוא בדיוק סיים לעבוד חצי שעה לפני והוא בא ישירות לבית שלי מבלי להתקלח. הרגשתי סיפוק ושמחה מסוימת על העובדה שהוא הרגיש צורך לא לתת לי לחכות עוד ורצה להשלים כמה שיותר מוקדם.
בשעה שחיכיתי לו שיחזור לחדר, הסתכלתי על הדיסקים שהיו מונחים מתחת לשולחן. היו לו הרבה דיסקים; הוא סיפר לי שמאז שהוא היה צעיר, הוא קונה בקביעות בחנות הדיסקים בעיירה. מצאתי דיסק אוסף להיטים משנות ה50 והכנסתי אותו לסטריאו שלו כדי להשמיע אותו. השיר הראשון היה Little Peggy March – I Will Follow Him.
כריס חזר לחדר לאחר עשר דקות עם שיער רטוב וריח טוב שמיד אפף את החדר עם כניסתו. הבחנתי ששיערו ארך מעט ואהבתי את זה.
"אתה מריח טוב," אמרתי לו. ישבתי על הספה.
הוא ייבש את השיער שלו עם המגבת ואז זרק אותו הצידה ומשך אותי לעמידה. השיר בדיוק התחלף ל Livin' Lovin' Doll – Cliff Richard.
כריס סובב אותי סביב זרועו והתחיל לרקוד. הוא לפתע נראה במצב רוח טוב במיוחד. צחקתי כשהוא המשיך לרקוד כשרגליו זזות בצורה עקומה לקצב המוזיקה.
"אתה רוקד גרוע!" אמרתי לו מבעד למוזיקה.
"אין דבר כזה לרקוד גרוע." הוא התנגד, תפס את ידיי ומשך אותי לריקוד. השיר התנגן בחדר והרגשתי כאילו אני בסרט. שכחתי מהעובדה שאביו נמצא למעלה ויכול להיות שהתיפופים של הרגליים והמוזיקה מפריעה לו. לא רציתי לחשוב על שום דבר. בזמן שרקדנו וזזנו לקצב המוזיקה צחקתי והרגשתי כאילו היום שלי לא יכול להשתפר עוד; ההרגשה היתה פרועה ומשחררת, כריס נראה מאושר וחסר דאגות ובפעם הראשונה בחיים שלי גם אני הרגשתי ככה.
"לא מפריע לאבא שלך?" שאלתי לאחר חצי שעה כשהשתרענו על הספה בעייפות.
"כשאבא שלי ישן, הוא ישן כמו בול עץ," הוא אמר. "ובכלל המרתף כמעט אטום לרעשים".
הוא נראה עייף מאוד לפתע והוא שם את ראשו על כתפי ועצם את עיניו. הרגשתי כובד ראשו על כתפיי ולפתע הבנתי משהו.
"היי, כריס-" אמרתי והרמתי את ראשו ופניתי להביט בו. הוא פקח את עיניו והחזיר לי מבט. הסתכלתי בעיניו הכהות, אפו הסולד מעט ופניו הבהירות המושלמות, לפחות בשבילי, ואז ידעתי.
נישקתי אותו, כמעט בהתלהבות כשאני מצמידה אותו אליי; רציתי אותו, רציתי להרגיש אותו ורציתי שהוא יידע שהוא הבחור בשבילי.
כריס נישק אליי כאילו שרגע העייפות שהשתלטה עליו לפני כמה רגעים לא היתה קיימת. ידיו היו על מותניי וגופי התעקל לנשיקתו ולגופו שלו. נשיקתו היתה עמוקה וכמהה; ידעתי שהוא רוצה אותי.
ניתקתי ממנו לאחר כמה רגעים ארוכים והישרתי אליו מבט; הרמתי את ידיי לחולצה שלי ופשטתי אותה. זרקתי את החולצה שלבשתי על הרצפה ונשארתי רק בחזייה; הרמתי את אצבעותיי לגב שלי וניתקתי את הרצועה של החזייה והסרתי אותה. פשטתי אותה יותר באיטיות מאשר החולצה כי זאת היתה הפעם הראשונה שבחור ראה אותי עירומה. זרקתי גם אותה הצידה לכיוון החולצה והחזרתי מבט לכריס.
ראיתי את עיניו כמעט מתעגלות בהבנה. הוא בחן אותי לרגע, עיניו עוברות על גופי הערום למחצה והרגשתי מעט נבוכה אבל רק לכמה שניות כי אז הוא הרים את כף ידו אל פניי וליטף את סנטרי באצבעותיו. חייכתי.
הוא פשט את חולצתו גם ואז משך אותי אליו ונישק אותי.
הרגשתי שמעולם לא הייתי בטוחה יותר במעשיי.