What Difference Does It Make- פרק 12

במהלך השבועות הבאים התחלתי לבלות עם כריס. היינו מבלים יחד במרתף שלו, לפעמים יחד עם החברים שלו ולפעמים לבד. סרינה המשיכה לבוא לבלות איתנו והתחלתי להתחבר אליה יותר ויותר עם כול יום שעובר. הבנתי ממנה שהיה לה קשר קצר עם דן לפני שנה אבל הוא לא נמשך כי דן לא רצה להתחייב. נראה היה לי שסרינה עדיין מחבבת אותו גם אם היא ניסתה להתנהג כרגיל לידו.
דן היה קל דעת ללא שום עכבות, הוא היה אומר ועושה כול דבר שעלה לו לראש; בראד היה קצת יותר רציני ועצור. הוא היה מעט מופנם יותר מבין השלושה.
השבועות חלפו כשאני מבלה יותר ויותר עם כריס ופחות בבית. אימא התחילה לדאוג ולהעיר הערות בנוגע לעובדה שאני מבלה יותר מדי זמן בחברת כריס ופחות מתרכזת בלימודים, היא גם היתה זורקת שאלות אם אני אהיה לבד עם כריס במרתף או אם יהיו איתנו חברים.
"נראה לי היא מפחדת," אמרתי לכריס, ערב אחד כשישבתי עם רגליי בחיכו וזרועותיו עטפו אותי. צפינו בטלוויזיה באקראיות. "זאת הפעם הראשונה שלי לצאת עם בחור. היא לא רגילה לזה…"
"יש לה סיבה לדאוג?" כריס שאל בחיוך מתגרה.
"תגיד לי אתה," הקנטתי.
"יש לה הרבה סיבות לדאוג," הוא אמר וחפן את פניו בצווארי והשכיב אותי על הספה.
"אני יכולה לשאול אותך שאלה?" אמרתי לו בשעה שהוא הידק את גופי אליו; הרגשתי את נשימתו החמה על צווארי וידעתי שעיניו עצומות.
"אני מרגיש שאנחנו עומדים להיכנס לשיחה כבדה," הוא מלמל.
התעלמתי ואמרתי, "יש לך קשר עם אימא שלך?"
הוא נאנח בכבדות אבל לא זז, "למה?"
"אני רוצה לדעת…" עניתי.
"היא שולחת כול יום הולדת ברכת יום הולדת שמח בדואר," הוא אמר בקול שלא הביע שום רגש.
"וזהו?" שאלתי. ניסיתי לא להישמע מזועזעת מדי.
"היא התקשרה כמה פעמים כשהייתי קטן אבל לא רציתי לדבר איתה אז הפסיקה לנסות…" הוא אמר.
"למה לא רצית לדבר איתה?"
כריס נאנח שוב ואז ניתק ממני והזדקף חזרה, משאיר אותי שוכבת. הוא נראה נרגז. הוא הוריד את רגליי ממנו וקם מהספה כדי להדליק סיגריה.
"אני מצטערת, אני לא רוצה לחטט-" אמרתי לו כשהוא נשאר לעמוד ולעשן.
"אני פשוט לא אוהב לדבר עליה," הוא אמר לי בקול נרגז.
שתקתי והתיישבתי חזרה בספה גם. הבנתי שנושא האימא שלו היה רגיש מאוד אצלו ועדיף לא להזכיר אותה.

כול שנייה שביליתי עם כריס, הייתי מרגישה שאני בעולם אחר לגמרי ממה שהכרתי עד כה. הוא היה מרגש, ספונטני ומלא הפתעות. לפתע התקופה שהייתי לבד בעיירה נראתה לי מרוחקת וזרה…
התחלתי לשמוע שיש דיבורים עליי ועל כריס בבית הספר; לא הבינו איך ייתכן שג'יימי החנונית יוצאת עם הבחור שמבריז משיעורים, מעשן מחוץ לשיעורים ומתהלך במסדרונות כאילו אין לו שום דאגה בעולם. לא היה אכפת לי.
לאחר כמעט חודש וחצי מאז שהתחלתי לצאת עם כריס, הבנות נכנסו לחדרי ההלבשה לאחר שיעור ספורט מתיש במיוחד. חדרי ההלבשה של הבנות לא היו גדולים במיוחד, היו ארוניות וספסלים קטנים כשהמקלחות עמדו בפינה המרוחקת של החדר. אני אף פעם לא הייתי מתקלחת בבית הספר כי ממילא לא הייתי טובה במיוחד בספורט אז בקושי הייתי מזיעה.
ניגשתי לארונית שלי כדי להחליף בגדים כשראיתי את דרלה, קייט ומישל מתיישבות על הספסלים לידי ומדברות ביניהן. גם אחרי שיעור ספורט מזיע במיוחד, שלושתן עדיין נראו יפות ומטופחות.
"היי, את," שמעתי את דרלה אומרת לפתע. לרגע לא הבנתי שהיא מדברת אליי עד שהסתובבתי לראות למי היא מתכוונת.
"אני?" שאלתי אותה.
"כן," היא ענתה בחיוך עקום ומעט לעגני. "זה נכון שאת יוצאת עם כריס בות'?"
מישל וקייט הסתובבו להביט בי גם. "כן…" עניתי לה.
"מה השם שלך שוב?" דרלה שאלה.
"ג'יימי," עניתי.
"אני ממש מתרשמת," היא אמרה לי. "הוא ממש חמוד, אני הייתי דלוקה עליו בכיתה ח'," היא אמרה לחברותיה.
"כריס בות'?" קייט נחרה בבוז. "זה שעובד במוסך? מה חמוד בו?"
"מישל, את לא חושבת שהוא חמוד?" דרלה פנתה אל מישל שמשכה בכתפיה באדישות והתחילה לפשוט את בגדיה. "קייט את סתם מתנשאת," היא זרקה לעברה.
"אני רוצה בחור שיש לו עתיד, זה הכול," קייט ענתה. "לא איזה פועל עלוב שעובד על מכוניות וימשיך לעבוד שם עד שימות,"
"אף אחת לא מבקשת ממך להתחתן איתו," דרלה צחקקה ברשעות. "את בת 17, זה הזמן שלך להתפרפר וליהנות עם בחורים".
"אני מעדיפה ליהנות עם בחורים איכותיים," קייט חרצה את לשונה.
"כמו ריק?" דרלה נחרה בבוז.
"אוף סתמי את הפה דרלה," קייט התעצבנה.
"מספיק," מישל אמרה לשתיהן ברוגז. "אתן כמו ילדות קטנות".
שתיהן הקשיבו לה; כולם הקשיבו למישל.
"איך הוא במיטה?" דרלה שוב פנתה אליי. "אני בטוחה שהוא טוב. הוא נראה אחד שיודע מה שהוא עושה…" היא צחקה.
הסמקתי מיד והסתובבתי חזרה לארונית. הרגשתי את אוזניי בוערות בחום.
"אין סיכוי!" דרלה קראה לפתע וראיתי אותה נעמדת ומתקרבת אליי. "את בתולה!" היא אמרה בקול צווחני וצחקה.
"יש כאלה בכיתה יא'?" קייט שאלה כאילו היא שומעת את הדבר ההזוי ביותר בעולם.
"היא ילדה חנונית שכול סוף שבוע מבלה בבית ולומדת," אמרה מישל בחיוך מזלזל. "חשבתן אחרת?" היא משכה על עצמה ג'ינס.
התחלתי להתלבש מיד מבלי לענות להן. דרלה התחילה לצחוק בקול רם.
"אני לא מאמינה," היא מלמלה בצחוק והתחילה להתלבש גם.
אחרי שסיימתי להתלבש, אספתי את החפצים שלי ומיהרתי לצאת מחדר ההלבשה. רציתי להיות הבחורה הזאת שמחזירה להם באותו מטבע וזורקת הערה נבזית כדי לסתום להן את הפה אבל לא הייתי כזאת, הייתי הבחורה ששותקת ונותנת שיציקו לה ובולעת הכול בפנים.