What Difference Does It Make- פרק 11 (ההתחלה של כריס וג'יימי)

למחרת בלימודים לא הצלחתי להפסיק לחשוב על מה שקרה. איך שאצבעותיו של כריס נגעו וליטפו את פניי כשעיניו נעוצות בשלי…הקרבה של גופו אל שלי…
המשכתי לחשוב מה היה קורה אם אימא שלי לא היתה מפריעה לנו, האם הוא היה מנשק אותי? איך זה היה מרגיש לנשק את כריס? שקעתי במחשבות עליו במהלך היום ובכלל לא התרכזתי בשיעורים.
"ג'יימי," שמעתי בשיעור האחרון את קולו של המורה רוג'ר חודר אל תוך המחשבות שלי וחותך אותן. "את מקשיבה לי בכלל?"
כול הכיתה שתקה והרגשתי אותם נועצים בי מבטים. הסמקתי ואמרתי , "כן,"
המורה רוג'ר הביט בי לרגע ואז המשיך בשיעור. לא הייתי רגילה שמורים מעירים לי והמורים לא היו רגילים לומר את שמי באזהרה. כול המורים חיבבו אותי, אני הייתי המצטיינת והמשתתפת בדרך קבע בשיעורים. תמיד היה אפשר לסמוך עליי.
לאחר השיעור, אספתי את דבריי ויצאתי מהכיתה כדי לחזור הביתה. כשיצאתי מהבניין, ראיתי את כריס יושב על אחד הספסלים בחוץ עם דן ובראד; הוא לא נכנס לשיעור האחרון, זה היה נורמאלי אצלו להבריז משיעורים. הוא הבחין בי ולפתע קם וניגש אליי.
"היי," הוא אמר לי.
"היי," אמרתי לו והרגשתי מעט לחוצה. מתי אתרגל אליו?
"אני רוצה להראות לך משהו היום," הוא אמר כשידיו בכיסיו. הוא היה כול כך גבוה ממני.
"להראות?"
"כן," הוא אמר. "אבל זה יצטרך להיות מאוחר בלילה, בסביבות תשע וחצי כי אני עובד. את תוכלי לצאת?" הוא שאל.
אימא שלי לא עמדה להרשות את זה וידעתי זאת אבל עניתי, "כן".
"מעולה," הוא חייך, "אני אבוא לאסוף אותך…".

לא ידעתי איך לבקש מאימא שלי שתרשה לי לצאת מאוחר בערב ועוד עם בחור כשיש לימודים למחרת. כול היום ניסיתי לחשוב איך אני יכולה להגיד את זה בצורה הכי חיובית שתגרום לה לחשוב שזה בסדר שאצא עם כריס אבל לא הצלחתי לחשוב על שום דבר.
היא חזרה הביתה בשעה 3 וחצי והמשכתי להתפתל בקרבתה כשאני מנסה למצוא את הדרך להגיד לה על היציאה אבל המילים לא יצאו מפי.
הערב הגיע ועדיין אימא שלי לא ידעה על העניין. היא שאלה אותי כמה פעמים אם אני בסדר אחרי שתפסה אותי נועצת בה מבטים כשהמחשבות שלי מתרוצצות הלוך וחזור.
לבסוף כשהשעה תשע הגיע, החלטתי שאני לא אספר לה ואצא מבלי שהיא תדע. היא בכול מקרה הולכת לישון בשעה הזאת והיא לא יכולה לדעת שיצאתי.
זאת היתה הפעם הראשונה שלי להתחמק מהבית ללא ידיעתה של אימא שלי; ההרגשה היתה די מסעירה ומרגשת.
כריס חיכה לי בסוף הרחוב עם המכונית כשנכנסתי אליו.
"היא לא יודעת שיצאת?" הוא שאל כשהתחלנו לנסוע.
"לא," עניתי. "היא לא היתה מסכימה שאצא," אמרתי בחיוך. פתאום היה לי חשק לצחוק.
"מה קרה?" הוא שאל כשהמשכתי לחייך.
צחקתי. "זאת פשוט פעם ראשונה שלי שאני עושה משהו כזה!" אמרתי בכנות.
"להתחמק מהבית?" הוא שאל.
"כן!" עניתי בהתרגשות. "אני כול כך חנונית," אמרתי וצחקתי.
"את ממש לא חנונית," כריס אמר לי.
"זה בסדר, אני מחבקת את החנוניות שבי," אמרתי לו בצחקוק.
כריס חייך.
"אז לאיפה אנחנו הולכים?" שאלתי.
"את תראי עוד רגע," הוא אמר.
"זה רחוק?"
"לא,"
כריס פתח את הרדיו והתחילה להתנגן במכונית שיר של Death Cab For Cutie. זיהיתי מיד את השיר ורציתי להגיד שאני מכירה אותו אבל לא רציתי להגיד דבר כזה שוב ולהיראות כאילו אני מנסה יותר מדי להתחבב עליו אבל הוא הסתכל עליי ושאל, "את מכירה את השיר?"
"כן," אמרתי לו.
"יש לך טעם טוב בשירים," הוא אמר לי.
"אתה מחמיא לי אבל בעצם מחמיא לעצמך," אמרתי לו.
הוא צחק. "אני לא כול כך צנוע," הוא הודה.
"אני רואה את זה," אמרתי, מתבדחת.
"דן ובראד שונאים את השירים שלי," הוא אמר. "הם חושבים שיש לי טעם מוזר,"
"אני חושבת שמוזר זה טוב," אמרתי לו.
"כן?"
"מוזר אומר שאתה שונה," אמרתי לו. "ומי רוצה להיות כמו כולם?" משכתי בכתפי.
כריס התבונן בי לרגע קצר ואז אמר, "את בהחלט שונה".
"אני מקווה שזאת מחמאה,"
"זאת בהחלט מחמאה," הוא חייך.
לאחר רבע שעה, התחלנו לעלות במעלה הגבעה שהשקיפה על וורמהול. לקח לנו כמעט עשר דקות עד שכריס עצר והחנה את האוטו.
זה היה מעין צוק מתון שהשקיף בדיוק על וורמהול, ראיתי את כול אורות הרחובות מאירים את העיירה והיא נראתה כול כך רחוקה ושקטה. כריס אמר לי לצאת מהמכונית והוא לקח משהו מאחורי המושב שלו ויצא. יצאתי אחריו והוא טיפס על המכונית ונשכב על השמשה הקדמית; ראיתי שהוא מחזיק בידיו שני בקבוקי בירה. הוא הושיט אחד מהם אליי. טיפסתי אחריו על המכונית והתיישבתי לידו, לוקחת את הבקבוק שהציע לי.
אף פעם לא שתיתי בירה.
"אני אוהב את המקום הזה," הוא אמר לי. "אף אחד אף פעם לא חושב על להגיע לפה ויש פה משהו רגוע ונעים,"
"אתה מביא לפה את כול הבנות?" שאלתי אותו בעוקצנות.
הוא שתה מהבקבוק שלו וחייך אליי, "תפסת אותי."
צחקתי. הסתכלתי על הנוף והוא באמת צדק; העיירה נצנצה באורות מהרחובות ובאורות של הבתים, והשמיים היו בהירים וברורים כמו שאף פעם לא ראיתי. בלי אורות הרחוב, ניתן היה לראות את כול הכוכבים בבירור.
"אף פעם לא שתיתי בירה," הודיתי לפתע.
כריס הביט בי מופתע לרגע ואז פרץ בצחוק.
הסמקתי מעט אבל חייכתי בקלילות. לא הרגשתי שכריס צוחק עליי, נראה היה שהוא חושב שאני מרעננת.
הרמתי את פי הבקבוק אל פי ושתיתי מעט. הטעם היה מר.
"איך זה?" כריס שאל.
"בסדר…" עניתי בהיסוס. זה לא היה בדיוק טעים.
"את תתרגלי," כריס צחק מעט.
"אתה מדרדר אותי," אמרתי לו.
"אני הופך אותך מילדה טובה לרעה," הוא קרץ.
"אתה גם תלחץ עליי להתחיל לעשן?" הקנטתי אותו.
"מה פתאום," הוא התנגד. "אני לא אוהב כשבנות מעשנות…ובכלל אני מעדיף ילדות טובות כמו שהבחנת כבר".
הלב שלי קיפץ. "מה זאת אומרת?" שאלתי.
"ג'יימי, אוי ג'יימי," כריס נאנח בקולניות ואז נשען על זרועותיו והביט בי. "למה את חושבת שהזמנתי אותך לצאת?"
לא עניתי והשפלתי את עיניי במבוכה.
"את רוצה וידוי?" הוא שאל. החזרתי אליו מבט. "אני מחבב אותך כבר הרבה זמן…"
"כן?"
"כן," הוא חייך חיוך עקום. "אבל את כול כך…" קולו גווע.
"כול כך מה?" דחקתי בו.
הוא שתק לרגע ואז אמר, "כול כך…טהורה, ועדינה וכול כך מעל הליגה שלי! אני מרגיש כאילו אני עומד לשבור אותך…" הוא פלט וצחק וחזר לשכב על השמשה.
מעל הליגה שלו?!
"איך ייתכן שאתה חושב שאני מעל הליגה שלך?" שאלתי, המומה. "אני החנונית של השכבה, אין לי אפילו חברות…"
"את הבחורה שמוציאה ציונים טובים ושואפת להגיע לפרינסטון, את הבחורה שלא שותה ומעשנת ומתפרעת במסיבות רק כדי להיראות מגניבה…את לא מנסה להיות כמו כול האחרים כדי להשתלב ולא מעניין אותך מה אחרים חושבים עלייך" כריס אמר.
"בטח שמעניין אותי-" התנגדתי.
"זה לא נראה ככה," הוא אמר.
"אבל אני לא רוצה להיות מנודה-"
"לא אמרת שזה טוב להיות שונה?" הוא שאל.
לא עניתי.
"את שונה מכולם…וזה מה שאני אוהב בך," הוא אמר לי, עיניו נעוצות בשלי. הרגשתי שהרגע ארוך במיוחד, הוא המשיך להביט בי ולא הצלחתי להתיק את מבטי ממנו; הייתי קרובה לגופו והרגשתי את זרועו מרפרפת על שלי; מבלי שידעתי מה אני עושה, קירבתי את פניי אל שלו ונישקתי אותו. כול מה שרציתי באותו רגע זה להרגיש אותו.
שפתיו רפרפו לרגע על שלי ואז הוא הרים את פניו ושם את היד שלו על עורפי וקירב אותי אליו ונישק אותי ברוך; שפתיו היו רכות ומעט קרות אבל הן עטפו את שפתיי שלי וגרמו לי לרעוד מהתרגשות.
ניתקתי ממנו והבטתי בו, קצת המומה מזה שאני נישקתי אותו, התיישבתי חזרה וכריס הזדקף גם. הוא הרים את ידו ושוב הסיט את שערותיי מפניי וחייך.
זאת היתה ההתחלה שלי ושל כריס.