What Difference Does It Make- פרק 10 (פרק קצת ארוך יחסית לאחרים אבל אי אפשר לקטוע את הפרק הזה לחצי)

אחרי ששכנעתי את אימא שאחזור לפני 11 בלילה ולא אהיה לבד עם בחור בחדר, הופעתי בביתו של כריס בשעה שמונה וחצי (כי איחור זה מגניב), לבושה בג'ינס כהה עם חולצה בהירה שמעליו סריג דקיק. אביו פתח לי את הדלת; הוא היה די גבוה, עם שיער לבן שופע ופרוע. הוא היה לבוש בבגדי עבודה מלוכלכים ואמר לי שכולם במרתף.
ירדתי למרתף דרוכה ועצבנית, לא ידעתי למה לצפות מהערב; לא זכרתי מתי היה הפעם האחרונה שיצאתי לבלות עם חברים מאז שעברתי לגור לפה.
כשירדתי לחדר, ראיתי את דן ובראד שרועים על הספה מרוכזים במשחק פלייסטיישן וכריס ועוד בחורה ישבו על השטיח ודיברו ביניהם. הבחורה היתה מבוגרת מאיתנו בשנה והיא נראתה טוב; היה לה שיער בלונדיני ארוך והיא לבשה גופייה לבנה שדרכה ניתן היה לראות את החזייה השחורה שלה. הבחנתי שיש לה קעקוע קטן על הגב התחתון שהיה חשוף.
"היי!" כריס הבחין בי כמעט מיד. "בואי, תשבי," הוא אמר לי.
הבחורה הסתובבה להביט בי וראיתי שיש לה פירסינג באף עם חישוק קטן. היא חייכה אליי.
"זאת ג'יימי," כריס אמר לכולם וסימן לי לשבת לידו על הרצפה. "זאת סרינה, והשניים האחרים את כבר מכירה, נכון?" הוא שאל.
"אה כן," עניתי. דן ובראד בקושי העיפו בי מבט ורק אמרו היי. הם המשיכו לשחק בריכוז כשהם מתדיינים ביניהם על אופן המשחק.
"סוף סוף אני לא הבחורה היחידה פה!" סרינה אמרה לי בחיוך. "תמיד התלוננתי שיש פה יותר מדי טסטוסטרון!" היא הוסיפה.
"על מי את צוחקת? את מתה על זה." כריס אמר לה.
"אל תחמיא לעצמך," סרינה אמרה לו.
"סרינה, את מוזמנת להביא לפה את החברות השוות שלך," דן אמר לה. "אנחנו יודעים להיות מארחים טובים," הוא קרץ אליה.
"ואם יש ביניהן חלק שנותנות בקלות אז עוד יותר טוב," הוסיף בראד.
"אל תהיו מגעילים, אתם תפחידו את הילדה," סרינה אמרה להם ברוגז. התכווצתי קצת לשמיעת המילה ילדה.
"זה בסדר…" אמרתי לה מעט נבוכה.
"תתעלמי מהם," היא אמרה. "אז את ג'יימי…"
"בריק-" הוספתי.
"ומה הוביל אותך לחבורה הנפלאה הזאת?" היא שאלה.
"אני הזמנתי אותה," כריס ענה. "הבחורה הזאת כיסחה לג'סטין קרוד את הצורה." הוא אמר ושתה מבקבוק הבירה שהיה בידו. תהיתי אם אביו מודע לשתייה שיש פה או אם אכפת לו בכלל.
"את הג'יימי הזאת?" עיניה של סרינה התעגלו בתדהמה.
חייכתי, "כנראה שכן" אמרתי.
"זה באמת נכון שכיסחת אותו?!" סרינה שאלה בהתלהבות. "שמעתי שהוא יצא מהשוד צולע ואף שבור,"
"בשביל מישהו צולע הוא ברח די מהר," אמרתי לה. "לא, לא עשיתי לו נזק כזה," הודיתי.
"אבל הייתם צריכים לראות אותה נלחמת בו!" כריס אמר בהתלהבות. "זה היה מעורר השראה!" הוא הביט בי בהערכה. הסמקתי.
סרינה המשיכה לשאול אותי על השוד; מתי זה קרה, איך ומה קרה. סיפרתי לה את השתלשלות העניינים ודן ובראד הקשיבו בעניין מהצד ושאלו שאלות, הרגשתי קצת כמו סלבריטי. השיחה התגלגלה לנושאים אחרים וכריס וסרינה הדליקו סיגריה.
"איפה את רוצה ללמוד במכללה בשנה הבאה?" שאלתי את סרינה לאחר שעה וחצי של דיבורים. התחלתי להרגיש בנוח בנוכחותם, מאוד חיבבתי את כולם בחדר.
"אולי בסן דייגו," היא ענתה ונשפה עשן. "נשמע מגניב שם".
"את רק מחפשת לחגוג," אמר כריס בצחוק.
"כדי שאוכל ללמוד ברצינות, אני צריכה גם לבלות ברצינות," סרינה ענתה. "מה איתך? את חושבת כבר על מכללות?" היא שאלה אותי, ראיתי את כריס מסיט את מבטו ממשחק הפלייסטיישן ובוחן אותי בעניין. הוא שאף מהסיגריה בידו ונראה כול כך טוב.
"אני חושבת אולי על פרינסטון," עניתי.
"ואו," סרינה התפעלה. "בניו ג'רזי..רחוק מאוד מאורגון," היא הוסיפה. וורמהול היתה ממוקמת באורגון.
"את מכוונת רחוק," כריס אמר לי.
"אז יש לך ציונים טובים אני מבינה," סרינה אמרה.
"היא המצטיינת של השכבה," כריס אמר וחייך אליי. הסמקתי.
"אני לא המצטיינת," עניתי במהירות. "אבל יש לי ציונים טובים, אני רק מקווה שזה מספיק כדי להתקבל לפרינסטון."
"ואבא שלך גר באריזונה?" כריס שאל. "הוא בא לבקר?"
"לפעמים," נחרתי בבוז.
"ההורים שלי פרודים גם כבר שנה," סרינה אמרה לי. "אבל שניהם ממשיכים לגור פה ולזיין לי את השכל…למה שלך נפרדו?"
"נראה לי שהם פשוט הפסיקו לאהוב זה את זה…" משכתי בכתפיי.
ההודאה הזאת גרמה לכולם להשתתק. היה בזה משהו כול כך כן ואמיתי ועם זאת אמירה חדה וכואבת.
"אבא שלי זיין מישהי אחרת," סרינה אמרה ושאפה מהסיגריה. "למה גברים צריכים תמיד לבגוד?" היא שאלה.
"זה הטבע של המין הגברי," אמר בראד בעודו ממשיך לשחק בריכוז.
"למה אתה מכליל?" כריס התנגד. "אימא שלי פשוט קמה ועזבה יום אחד, איך זה יותר טוב?"
הסתכלתי על כריס בהפתעה. כולם ידעו שאימא שלו נטשה אותו ואת אביו כשהיה בן 6 אבל לשמוע אותו מדבר עליה היה מן הלם בשבילי.
"צודק, לפחות אבא שלי ואימא שלי ממשיכים לזיין לי את השכל כי הם אוהבים אותי גם אם בצורה מעוותת כול שהיא," סרינה אמרה.
רציתי לשאול אם אימא שלו לא יצרה איתו קשר מאז אבל לא העזתי.
"אתם חושבים שאנחנו נהיה כמוהם?" סרינה שאלה.
"אני מאוד מקווה שלא," אמרתי.
"יהיה לי מזל אם אהיה חצי מהבן אדם שאבא שלי," אמר כריס ושאף מהסיגריה בנון שלנטיות, לא ברגשנות אלא כאילו הוא אומר משהו רגיל לגמרי. המשפט הזה גרם לי לחבב אותו עוד יותר.
"את לא מעשנת?" סרינה שאלה אותי.
"לא," עניתי.
"את לא רוצה להתחיל?" היא שאלה בחיוך.
"היי, אל תעשי עליה לחץ חברתי!" כריס אמר לה.
"מה פתאום!" סרינה צחקה. "לעשן ולשתות אלכוהול? איכס!" היא הוסיפה בעוקצנות ושאפה ארוכות מהסיגריה.
"האמת שאני חייבת לחזור הביתה," אמרתי וקמתי. "נהיה מאוחר…"
"את בטוחה?" כריס קם לקראתי.
"כן," אמרתי.
"אז אני אלווה אותך הביתה," הוא אמר.
"איזה ג'נטלמן אתה," אמר דן בציניות מהספה ובראד צחק. כריס זרק עליו כרית ואמר להם לעוף מפה עד שהוא חוזר.
יצאנו מהבית שלו והתחלנו לפסוע יחד ברחוב. הרגשתי לחוצה להיות לבד בחברתו.
"היה לי ממש כיף היום…" אמרתי. "סרינה ממש נחמדה,"
כריס הניד בראשו ולא ענה.
"אתה והיא יוצאים?" פלטתי. זאת היתה שאלה שהתרוצצה לי בראש כול הערב אבל לא רציתי לפלוט את זה ככה. אוף, למה שאלתי את זה?!
כריס חייך והביט בי. "לא," הוא ענה.
המשכנו ללכת לכמה רגעים בדממה. אני הרגשתי נבוכה אבל לא נראה שלכריס אכפת מהדממה. הוא צעד במן ביטחון עצמי שקט כשידיו בכיסיו.
"מה אתה חושב שיקרה לג'סטין?" שאלתי אותו.
"אכפת לך?" הוא שאל.
"ברור שאכפת לי," עניתי מידית.
כריס בחן אותי בעניין, "למה?" הוא שאל.
"אני לא- אני לא רוצה לשים מישהו בכלא…הוא רק בן 17 והוא ילד-" גמגמתי. "והוא בטח לא הבין מה הוא עושה-"
"אני חושב שהוא ידע די טוב מה הוא עושה," כריס קטע אותי.
"אולי," אמרתי. "אבל אולי הוא מתחרט," הוספתי.
"איך את יכולה לדבר ככה על מישהו שתקף אותך?" כריס שאל אותי והרגשתי קצת קוצר רוח בקולו.
"אני לא רוצה להיות אחראית לזה שישימו אותו בכלא,"
"הוא אחראי לזה ששמו אותו בכלא," כריס אמר בקול חד. "הוא זה שהחליט לתקוף אותך,"
שתקתי. אולי נשמעתי לו כמו ילדה קטנה.
הגענו לבית שלי לאחר כמה דקות ועצרנו.
"אימא שלך מחכה לך ערה?" כריס שאל אותי והסתכל על הבית כדי לבדוק אם היא מציצה בחלונות.
"ייתכן מאוד," עניתי בכנות.
כריס חייך אליי והרגשתי את שערותיי סומרות; הוא עמד במרחק כמה סנטימטרים ספורים ממני.
הוא הושיט את ידו אל פניי והסיט את שערותיי מאחורי אוזני הימנית. ליבי התחיל לפעום במהירות ולא יכולתי לנתק את עיניי ממנו; המגע של אצבעותיו כמעט גרם לי להיאנח בעונג. הוא העביר את אצבעותיו בשערותיי וליטף את הקצוות.
"את מלחיצה אותי," הוא אמר לי כשהוא נועץ בי מבט ארוך.
הרגשתי מעט המומה ובקושי הצלחתי להגות את המילים מפי, "למה?" אמרתי לבסוף.
אצבעותיו טיפסו אל הסנטר שלי והרגשתי אותו מעביר אותן ברוך על הלחי שלי. "את כול כך-"
בקושי הצלחתי לנשום, הדופק שלי עלה ל140, הרגשתי עקצוצים בכול הגוף שלי והבטן שלי המשיכה להתהפך.
"ג'יימי!" לפתע נשמעה קריאה מכיוון הבית. זאת היתה אימא שלי.
ידו של כריס מיד קיפצה חזרה אל הכיס שלו.
"הגיע הזמן שתיכנסי הביתה," אימא שלי קראה.
רציתי להרוג אותה!
כריס החזיר אליי את מבטו וחייך, "נתראה מחר, ילדה," הוא אמר וקרץ אליי. הוא הסתובב, הניד בראשו לכיוון אימא שלי ואז התחיל לחזור מהכיוון שבאנו.
אימא שלי חיכתה במרפסת עד שנכנסתי חזרה אל הבית. רציתי לכעוס עליה על כך שקטעה את הרגע ביני לבין כריס אבל לא הצלחתי להוציא ממחשבותיי את מה שקרה.
יש סיכוי שכריס בות' מחבב אותי?!