W.i.W (פרק 2)

יום חדש, אני כבר יומיים בלי הW.i.W ,מנסה לשרוד… יואב ואני עדיין מדברים בפלאפון! גם הוא עזב טיפה את המשחק לאחרונה.. נראה לכם שזה בגללי? אני ממש מקווה שלא!.. כי זה משהו שהוא נורא אוהב, ואם הוא יפסיק לעשות אותו בגללי אני ארגיש רע..
זה מזכיר לי, לא דיברתי איתו היום..! אני אתקשר אליו-
לקחתי את הפלאפון וחייגתי.
"הלו?" יואב ענה.
"היי יואב! מה קורה?" אמרתי
"חח סתם , זה לא יואב. הגעתם למשיבון שלי. תשאירו הודעה אחרי ה..-" ואז היה קול של צפצוף.
ניתקתי את הטלפון.
לא חשבתי לעצמי שזה משהו רציני, שצריך לחשוב עליו יותר מדי..אבל בכל זאת הייתי סקרנית למה הוא לא ענה. יכול להיות שזה בגללי ? לא.. נכון ? אני בטח סתם נלחצת!

נשמעה דפיקה חזקה בדלת. נבהלתי וצעקתי מלמעלה:"רגע! למה דופקים כל כך חזק?!" בעצבים.
ירדתי במדרגות משתדלת לא להחליק מהמים שאמא שפכה כשהיא שטפה את הבית.
הגעתי לדלת ופתחתי.
מולי עמד נער בגיל שלי בערך, קצת נמוך ממני. היה לו שיער ועיניים שחורות וחיוך גדול על הפנים.
"שלום" הוא אמר.
הקול שלו היה נשמע לי מוכר. "אתה מחפש את לינוי ? שנייה אני אלך לקרוא לה" ובאתי ללכת, הוא החזיק את היד שלי ואמר :"לא באתי ללינוי, באתי אלייך!" וצחק. "את.. באמת לא מזהה???"

לקח לי כמה שניות לעכל.
"יואב!!" צעקתי בהתלהבות. לא הייתי צריכה לעשות את זה…
"ברוך הבא!" אמא שלי התערבה כשהיא שמעה אותנו מדברים.."מי אתה?"
"סתם, ילד חדש מהכיתה." אמרתי.
אם הייתי אומרת לה שזה מישהו מהאינטרנט היא הייתה תולה אותי! כמובן שזה לא אחראי.. אבל.. זה ממש מוזר.. לא נתתי לו את הכתובת שלי אף פעם! רק אמרתי לו שאני גרה בכפר סבא..איך לעזאזל הוא מצא אותי?!

אמא שלי הסתכלה עליי "אהה, טוב. נעים להכיר! אתה יכול לחזור בהזדמנות אחרת? אנחנו מנקים את הבית אז.."
"זה בסדר!" אמרתי ליואב "אנחנו פשוט נצא לבחוץ. טוב אמא?"
"תקחי איתך את הפלאפון" היא אמרה וחזרה לסלון.
יואב ואני יצאנו לבחוץ . ישבנו בגינה שלנו. "זה היה ממש מביך.." הוא חייך.
"כן ..הא?"
הייתה שתיקה קלה. "אז איך מצאת אותי?" שאלתי אותו.
"אני גם גר בכפר סבא. מצטער שלא אמרתי.. אז שאלתי אנשים פה באיזור אם הם מכירים אותך.. עד שמצאתי מישהו שמכיר..!" הוא צחק. "את.." הוא הסתכל עליי .
"אני מה?" אמרתי לו..
"לא חשוב!" הוא אמר. היה לו סומק קל על הפנים. חייכנו כמו שני סתומים.
"אהה, נזכרתי, תראי מה הבאתי לך!" הוא פתח תיק קטן ומתוכו הוציא דיסק של..
"אומייגאד! אני לא מאמינה! אתה קנית לי W.i.W ?! אתה לא נורמלי..! יש לך מושג כמה זה עולה?!"
לא יכולתי לצעוק ממש כי אמא ואבא שלי היו שומעים.. ואני מעדיפה שהם לא יתחילו להטיף לי מוסר שוב..

"אל תדאגי! באמת! זה לא היה קשה." הוא אמר.
"אתה סתם אומר!" חייכתי. "תודה".
"אין בעד מה!" הוא חייך חזרה. היה לו חיוך מדהים.. לדעתי לפחות. כל כך רציתי לחבק אותו עכשיו! אבל.. זה בטח יראה לו מוזר.. אם הוא אוהב אותי אז זה יהיה סבבה.. אבל אם לא? הוא ירגיש ממש לא נוח!.. אני צריכה לא לעשות שטויות עכשיו.

"את.." הוא אמר שוב. הוא לא רצה להמשיך את המשפט. הוא התחיל אותו ומשהו עצר אותו.
"אני מה?" גלגלתי עיניים.
"לא חשוב.."
"תפסיק לעשות את זה! "
"את ממש יפה." הוא אמר והסתכל לרצפה. וואו. זה היה מביך..
"תודה" אמרתי והרמתי גבה. ראיתי שהוא הרגיש לא נוח. אז אמרתי בצחוק "גם אתה יפָה! אתה פשוט מהממת!"
הוא צחק איתי ולפתע שמעתי מישהו צועק מלפנינו, מהמדרכה.
"יו! אבי! זה החבר החדש שלך?! פששששש.." אמר ידיד של לינוי.. הוא לא רע! באמת! הוא סתם מעצבן לפעמים.. פשוט צריך להתעלם ממנו.
יואב אמר:"אנחנו לא חברים.. מי אתה?"
"מי אתה?"
"אני אני"
"וגם אני אני.. בואנה, אבי, החבר שלך מוזר כמעט כמוך.." הוא לעג ונכנס הבייתה.
"אל תכנס!" שמעתי את אמא שלי צועקת בפאניקה "הרגע שטפתי!!!"
"בסדר! בסדר!" הוא יצא מהבית עם הידיים למעלה.. "איפה לינוי?" הוא שאל אותי.
"לינוי בקניון הגדול. אבל אין לה סוללה בפלאפון אז אל תנסה אפילו להתקשר אליה. תלך עם אוטובוס לשם ואז אתה על בטוח תראה אותה"
"תודה!" הוא אמר ורץ לכיוון תחנת האוטובוס.
יואב הסתכל עליי. "חשבתי שלינוי נמצאת בבית,לא? את אמרת מקודם שאת תקראי לה כשחשבת שאני באתי בשבילה.."
חייכתי בערמומיות "היא באמת בבית.."
יואב צחק ואמר "את לא שונה"
"שונה ממה?" זה מרגיז שהוא לא מסיים משפטים אף פעם! אבל..גם סוג של חמוד..
"שונה מאיך שאת מתנהגת בW.i.W"
"פחח הלוואי שהייתי שונה.." אמרתי. עכשיו שחושבים על זה, זה נשמע כאילו אני חסרת ביטחון או משהו! אוי לא! חבל שאי אפשר לעשות "delete" בחיים..!
"באמת? אני דווקא מעדיף אותך ככה.." הוא הסתכל לצד. הוא בטח מהטיפוסים הביישניים האלה שעד שהם אומרים משפט הם לא יוצרים קשר עין.
"בוא נלך לקניון! אין מה לעשות פה כל כך.." אמרתי לו לשנות נושא שיחה.
"ובקניון יש מה לעשות?" הוא שאל. נכון.. יש לו משהו בדבריו. אבל אני לא יודעת מה עושים במצבים כאלה.. בדרך כלל הולכים לקניון- אז גם אני אלך לקניון.. פשוט. ללכת עם הזרם.

"אפשר לראות סרט"
"או לצחוק על הילד ההוא שמחפש את אחותך" הוא אמר בצחוק.
אז קמנו והלכנו לתחנה..