W.i.W (פרק 1)

"תירה בו!" אמרתי ליואב.
"אני לא יכול!" הוא לחץ ולא קרה כלום!
"אז אני אהרוג אותו!" כיוונתי את הגרזן שלי אל האויב, והרגתי אותו.
"יש! עשינו את זה!" יואב אמר לי. "היית מאמינה?!"
אותיות גדולות של "GAME OVER- YOU WON! " עלו על מסך המחשב.
"יש! עלינו רמה!" אמרתי והסתובבתי בכיסא שלי.

"כן!" יואב צרח גם מהתרגשות.
"נו…?" אמרתי.
"נו מה?" יואב שאל.
"תגיד את זה..!" חייכתי.
"אוח.. בסדר.. את טובה יותר ממני בW.i.W.. מרוצה???" יואב הודה בתבוסתו.
"סופסוף!" צחקתי.
לפתע אחותי נכנסה לחדר. "אביגיל! אמא קוראת לך לאכול!". היא סובבה את פניה והסתכלה על המחשב. "שוב את משחקת במשחק הדפוק שלך??? יאוו..!" אמרה וגלגלה עיניים.
"תשתקי!" צעקתי לה.
"מצטערת.." יואב אמר בצחוק.
"חחח סורי, אמא קוראת לי לאכול.. מחר באותה שעה?"
"מחר באותה שעה" סיכמנו בינינו.

תגידו.. זה מוזר להתאהב במישהו מהאינטרנט?
כי… יש לי מלא חברות שהכירו את החבר שלהן בפייסבוק לדוגמא.. אז, זה בסדר?
ואיך יודעים אם את מאוהבת? רוב הסיכויים שזה סתם קראש !

"אביגיל!" אחותי שוב צעקה לי מלמטה. אני התעוררתי מהחלומות בהקיץ שלי וירדתי במדרגות מהר.
כולם כבר ישבו בשולחן, מסתכלים עליי.
התיישבתי גם.. לא היה לי מה לומר .
"אז.. איך העוף?" שאלתי. באמת שלא ידעתי מה לומר! מה בדרך כלל אמורים לומר בשולחן עם המשפחה???
"תקשיבי", אבא שלי אמר והניח את הסכו"ם שלו על הצלחת."את מבזבזת יותר מדי זמן במשחק המטופש הזה..אני מצטער שקניתי לך אותו בכלל!"
"מה?" התרגזתי. כל הזמן הם מאשימים את המשחק הזה .. כל הזמן! זה ממש מחרפן כבר!
אמא שלי התיישבה לידי."את לא מתייחסת לבית שלך!.. לדוגמא עכשיו, היה צריך לערוך את השולחן ורק אחותך עזרה לי. למה לא חשבת שאמא שלך צריכה עזרה?"
"טוב אמא.." אמרתי והתחלתי לאכול. אמא ואבא שלי החליפו מבטים והארוחה התנהלה בשקט.
אחרי ארוחת הערב, כולם הלכו לישון ורק חיכיתי שוב למחר..! שאוכל לדבר עם יואב.

צהריים, רבע שעה לפני השעה שסיכמנו עליה,אני ויואב.
הלכתי למחשב, וניסיתי להיכנס למשחק. אבל.. אני לא מוצאת אותו!..
חיפשתי בכל התיקיות, לחצתי על כל הכפתורים, אפילו חיפשתי באינטרנט לעזרה ולא מצאתי כלום!
מישהו מחק לי את המשחק!!!
ירדתי במדרגות בטיל לחדר של אחותי "את נגעת לי במחשב?!"
היא קראה ספר על המיטה. "תרגעי.. לא התקרבתי לחדר שלך! צאי מהחדר שלי!"
"אל תשקרי,לינוי!" התקרבתי אליה בעצבנות "את מחקת לי את הW.i.W ?!"
לינוי קמה מהמיטה "תגידי, את שומעת את עצמך? יא חולה בראש מי התקרב לחדר שלך!"

"אביגיל!" אמא שלי קראה לי מהמטבח.
"את פשוט מגעילה!" אמרתי ללינוי והלכתי לאמא. לינוי טרקה את הדלת בחוזקה.
כשהגעתי למטבח, אמא ואבא שלי ישבו על שני כיסאות.
זה היה ממש מוזר..
"אני ואמא החלטנו שאת מרעילה את המוח שלך עם המשחק הזה.. ה.. איך שלא יקראו לזה"
"W.i.W ???" השלמתי את המשפט שלהם והדופק שלי עלה.
"כן, זה. אז כדי שתוכלי לחיות כמו שצריך, ולא דבוקה למסך.. מחקנו אותו."
"מה?!" צעקתי בקולי קולות! "למה?! אתם שונאים אותי?!" אמרתי וכמעט התחלתי לבכות!
"לא! חס וחלילה! ברור שלא!" אמא שלי קפצה. "אנחנו חושבים שזה לא טוב לילדה בגילך לשבת מול מסך ממוחשב ולשחק משחקים אלימים כאלה.. זה יגרום להתפתחות שלך להיות קשה יותר.. את תראי שבסופו של דבר את תודי לנו!"
"להודות לכם?! על מה?! שלקחתם לי את הדבר היחיד שאני אוהבת בחיים שלי?!"
"את ממש מגזימה.." אבא שלי אמר.
"למה לא אמרתם את אותו דבר ללינוי?!?! כל שנייה מהחיים שלה היא מקדישה לפייסבוק! וזה לא רק דרך מחשב, זה גם עם הפלאפון שלה! היא פי אלף יותר מכורה ממני!"
"זה לא העניין.." אמא שלי ענתה לי.
"אז מה כן העיניין?!" צרחתי. פה התחלתי לבכות.
הם לא ענו לי. היה ברור לי שהייתה להם תשובה, אבל הם שתקו.

עליתי מהר ללמעלה, ושלחתי סמס ליואב. החלפנו מספרים במחשב, למזלי, אני אוכל להסביר לו למה אני לא אהיה על המחשב .. כי ההורים שלי שונאים אותי. פשוט ככה.
"יואב.. אל תשאל.. ההורים שלי מחקו לי את הW.i.W .. אני לא אוכל להתחבר היום.. או בכל יום אחר!"
"מה??? למה?!?! אנחנו בדיוק עלינו רמה!!" הוא החזיר לי תשובה.
"עזוב.. ההורים שלי לא ממש מבינים אותי.."
"…להתקשר?"
"לא עכשיו.. אני צריכה להיות לבד קצת..לחשוב מה לעשות.."
"אל תדאגי. אני אסדר הכל."
"מה זאת אומרת?"
"את כבר תראי(:"
"(: לילה טוב!"
"לילה טוב!"