Trying | פרק שלישי

*הפרק הזה יכתב מנקודת מבט אחרת*

״תראה כמה בנות״ טיילר אומר לי. ״בוא בוא״ אני אומר לו ומתחיל לחפש את מקומי. ״תראה תראה אותה אני הולך״ הוא תוקע לי מרפק בצלעות בטעות, בן של זונה. אני מסתובב בין כל האנשים במסדרונות. שוב מישהו נתקע בי בגב. ״לעזאזל כולם פה עיוורים או מה ?!״ אני צועק בעצבים ומסתובב. אותה אחת שירדתי עליה. ״פעם שלישית גלידה״ אני מחייך אליה. ״מה קרה? הפעם אין לך איזה יציאה מפגרת ?״ היא אומרת בעצבנות וממשיכה ללכת. ״היי חכי!״ אני רץ אחריה. ״כבר אמרתי לך שאני מצטער״ אנחנו ממשיכים ללכת. היא לא מקשיבה וממשיכה ללכת, היא יודעת בכלל לאיפה היא הולכת. ״אני אעזור לך״ אני מציע והיא עוצרת. ״איפה אני מקבלת מפתח מזורגג לחדר במקום הזה ?!״ היא אומרת בעצבים. ״בואי אני אראה לך״ אני מנסה לתת לה יד, להיות ידידותי. ״לא״ היא אומרת ואפילו לא שולחת אלי מבטה. ״אז איך קוראים לך?״ אני מנסה לפתח שיחה. ״לא קוראים לי״ היא עונה בעצבנות.״ לעזאזל הבעיה עם הבחורה הזאת. ״את במחזור?״ אני שואל. ״לא אני סתם באמצע ההתבגרות המינית שלי״ היא מסמסת למישהו. ״למה את ככה?״ אני מעביר ״בטעות״ יש על השוק שלה, היא רועדת קלות. ״יקח לי חמש שעות לסיים את כל החרא הזה״ היא נאנחת. ״ומה זה כל החרא הזה?״ אני שואל. ״לקחת מפתח, להעביר את כל המזוודות לחדר, לסדר את כל הבגדים שלי בארון.. כל השיט הזה״ היא אומרת. ״מי ישמע כמה מזוודות יש לך״ אני צוחק. ״שש מזוודות ושתי תיקים״ היא מתמתחת. ״מה ?!״ אני צורח, מושך את תשומת הלב של כל האנשים שמחכים לקבל מפתח לחדר שלהם. ״את יודעת מה.. אני אעזור לך להעביר את כל המזוודות ולסדר הכל בארון.. בתנאי שתפסיקי להיות עם פרצוף של יום הזיכרון״ אני מחייך אליה היא מגחכת. ״קודם תסביר לי מה זה היה במסדרון, כשהחלטת לרדת לי על הצורה״ היא שואלת. ״זה באמת היה מגעיל מצידי.. בדיוק חברה שלי נפרדה ממני ואז כשראיתי אותך הבנתי שאני רוצה שאת
תיהי חברה שלי״ אני מחרטט לה שטויות והיא שמה לב, ושנינו פורצים בצחוק. ״ברצינות היא נפרדה ממני״ אני מסביר לה. ״אוקיי״ היא לא יודעת מה להגיד. התור שלנו לקבל מפתח לחדר מגיע. ״מה השם?״ המזכירה שואלת, לא נראה לי שיש תלמיד אחד בכל הבית ספר שיודע את שמה. ״ברוק וויליאמס״ היא אומרת. ברוק. זה שם.. ״חדר A1" היא נותנת לה מפתח וקוטעת את מחשבותיי. ״אז קוראים לך ברוק?״ אנחנו יוצאים מהמזכירות לעבר הכניסה. ״אני אענה על זה רק אם תגיד לי איך קוראים לך״ היא מחייכת, היא קצת טיפשה כשחושבים על זה. ״קוראים לי קארטר״ אני אומר לה בחיוך. ״לא קוראים לי ברוק, קוראים לי ברוקלין.. אבל תקרא לי ברוק״ היא מתחכמת. ״שם יפה״ היא מחייכת, שיניים ישרות ולבנות. רק כשהיא חייכה חיוך אמיתי שמתי לב ליופי שלה. עיניים גדולות וכחולות, אף קטן שמתאים לגודל פניה, שפתיים מלאות ווורודות.. היא הייתה אלילה. אנחנו נעמדים מול ג׳יפ שחור ענקי באחת החניות. ״קארטר זה ידיד שלי, מאט״ היא מציגה לי בחור שנראה טוב מאוד.. אני די בטוח שהם לא ידידים, אבל אני מקווה שהם כן. ״אמרת שאתה רוצה לעזור״ היא מסתובבת אלי. ״כן״ אני עונה. ״אני אלך להקפיץ את מאט לתחנת רכבת.. אתה יכול בנתיים לסדר את המזוודות שלי בחדר?״ היא לוחצת על כפתור והבגאז׳ נפתח. מזוודות ענקיות ותיקים גדולים שכולם בטפט תואם. ״כמה פעמים זכית בלוטו?״ אני שואל כשאני קולט שהיא פאקינג טחונה רצח. ״היא לא אוהבת כשמדברים איתה על הכסף שלה״ מאט מייעץ לי, אני מהנהן. ״תעשה את זה בשבילי ?״ היא שואלת בחיוך שאני לא יכול לסרב לו. ״בכיף״ אני אומר בפשטות. לוקח עלי משימה לסחוב עשרות קילוגרמים עד החדר שלה. ״אני אחזור תוך חצי שעה, תחכה לי בחדר״ היא מחייכת אלי, נותנת לי את המפתח ונכנסת למושב הנהג כשלידה מאט, ומותירה אותי לבד.. עם כל החפצים שלה, בזמן שהיא הולכת עם מאט.