Torn-פרק 2.

״אמיליה! הנה את חיפשתי אותך!״ ניק אמר והתיישב לידי. ״שמתי לב.״ מלמלתי והעברת יד בשיערי.
״אז איך היום הראשון בנתיים?״ הוא שאל בטון המתנשא שלו ועם החיוך המחליא שלו ממקודם. ״פשוט מדהים!״ חיקיתי את הטון שלו ומיד גלגלתי את עיניי. ״את יכולה לפחות לנסות להיות נחמדה את יודעת..״ הוא מלמל ופישק את רגליו ושילב את ידיו. ״לא רוצה להיות נחמדה..״ מלמלתי וליקקתי את שפתיי, הטעם של הסיגריות עדיין עליהן. ״יש פה ריח של סיגריות,״ הוא אמר והביט לתוך עיניי, מנסה לגלות משהו. ״את מעשנת?״ הוא שאל ברצינות והחיוך שלו כבר נמחק מהפנים. הלב שלי התחיל לפעום במהירות וזיעה התחילה להצטבר על מצחי. ״תתעסק בעניינים שלך!״ צעקתי ולקחתי את התיק שלי והתרחקתי משם במהירות. פאק.
*****
״היי יפה שלי! איך היה בבית ספר היום?״ אמא שלי התקרבה אליי ברגע שנכנסתי הביתה. ״טוב.״ אמרתי והלכתי לחדר שלי. ״את רעבה אהובה שלי?״היא שאלה כשהיא נשענה על פתח הדלת שלי. אני כל כך שונאת שהיא מדברת אליי ככה! ״לא.״ אמרתי והנחתי את התיק על הרצפה והתיישבתי על המיטה. ״תגידי לי אם את צריכה משהו בסדר?״ היא אמרה וחייכה אליי. הנהנתי בראשי והיא יצאה מהחדר. הוצאתי את הבלוק ציור שלי מהמגירה שמתחת למיטה והבטתי בציור שהיה עליו, אני והוא, יושבים על האופנוע שהיה לו, וברקע הבית שלי, הוא אוחז בבלוני הליום של לבבות ואני מחבקת אותו בשתי ידיי. חגגתי שם 17. הוצאתי את התמונה שעלייה מבוסס הציור והנחתי אותה מולי, מנסה לתקן את הטעויות הקטנות. **״החוצה עכשיו.״ הוא סימס לי ויצאתי מיד החוצה. ראיתי אותו מחוץ לבית שלי עם האופנוע כשבידו הוא אוחז בלונים ועוגה. ״בייבי!״ קראתי ורצתי אליו. ״יום הולדת שמח קטנה שלי.״ הוא אמר ונישק אותי נשיקה ארוכה. אמא שלי יצאה מהבית בהלם וכשראתה אותנו היא חייכה חיוך גדול והתקרבה לעברינו. ״אדוארד! זה כזה מקסים! תן לי לקחת את העוגה!״ היא אמרה בחיוך רחב ולקחה ממנו את העוגה. ״תנו לי לצלם אתכם!״ היא צעקה בהתרגשות ונכנסה הביתה להביא את המצלמה. התיישבתי לידו על האופנוע וחיבקתי אותו. ״אני אוהבת אותך הכי בעולם, תודה לך.״ לחשתי לו באוזן ונישקתי אותו בלחי. ״תחייכו!״ אמא שלי קראה והתיישבתי בחזרה ועטפתי את זרועותיי סביב צווארו והוא הניח את זרועו על מותניי וביד השנייה החזיק את הבלונים. כשהיא סיימה לצלם היא הבינה את הרמז ונכנסה הביתה. ״לא יכולתי לבקש יותר טוב ממך!״ אמרתי וחייכתי חיוך רחב. ״אני אוהב אותך לנצח קטנה שלי.״**
הלב שלי קיפץ מהמחשבה עליו, אני מתגעגעת אליו כל כך. אחרי שתיקנתי את הטעויות רשמתי על הדף E&E וציירתי לב קטן ליד. הלוואי והוא היה כאן איתי. ״אמיליה! קיבלתי טלפון מהבית ספר שלך והם אמרו לי שהברזת מריתוק! זה נכון?״ אמא נכנסה עצבנית לחדר ומיד שיניתי את ההבעה על פניי. ״נכון.״ אמרתי בפני הפוקר שלי ומתתי בפנים. ״יפה שלי, את לא יכולה להמשיך למרוד ככה. אני יודעת שזה קשה אבל..״ קטעתי אותה באמצע בצעקה,״הסכמנו שלא מדברים על זה אמא! בבקשה תעזבי אותי!״ אחרי כמה שניות התחרטתי על זה. אבל אני לא יכולה יותר.