To Fight For It – פרק 7

-ליאו גרייס-

אני צועד אחרי טרה בנתיב בו היא בחרה היום ללכת לטיול.
אני תמיד צוחק על המחשבה שהיא זאת שמוציאה אותי לטיול ולא אני אותה, מכוון שהיא זאת שבוחרת כל יום מחדש את נתיב ההליכה בו נילך.
אני לא מפסיק לחשוב על הבחורה הבלונדינית מקודם לכן הערב, הבלונד שלה בהיר כל כך בתספורת קצרה עד מעל הכתפיים. זה יפה.
לא נתקלתי בה אף פעם, והיא מגיעה כל יום ראשון לאותה הכנסייה שאני הולך אליה.
טוב… זאת הכנסייה היחידה בעיירה הזו.
העיניים שלה היו מלאות כאב, וזה שקוף כל כך כשמביטים לתוך עינייה הכחולות בהירות כמעט זוהרות.
והיא מסתירה את זה כל כך טוב מתחת לחיוך המזויף שהיא מדביקה לפנייה העדינות.
מעניין מה הסיפור שלה, מה האמת מאחורי הכאב והכעס שלה.
היא נאבקת, ורואים זאת על כול סנטימטר שבפנייה.
אבל השאלה הגדולה מכולן… במה היא כבר יכולה להאבק?
אני ממשיך לשקוע עמוק יותר ויותר במחשבות עלייה בזמן שאני עוקב אחרי טרה, כלבת הרועה גרמני שלי.

אני נכנס בחזרה לדירה שלי, משחרר את הרצועה של טרה שנכנסת בריצה לחדר שלי, לוקחת צעצוע לעיסה ורוד ומסתובבת איתו בפיה בחלל הדירה.
אני נאנח בחיוך, טרה היא המשפחה היחידה שנשארה לי.
אבא שלי בכלא בגלל כמה החלטות שגויות שהוא קיבל לאחר מות אימי מלפני המון שנים.
גדלתי במשפחות אומנה, עובר מאחת לשנייה, עד שהגעתי לעיירה הזאת לפני 7 שנים.
וכאן נשארתי לחיות, מצאתי את העבודה במוסך בתור מתאגרף, זה עזר לי להתגבר על כל כך הרבה דברים.
לשחרר כל כך הרבה כעסים, וכל מה שלמדתי רציתי להעביר לאחרים.
בגלל כל זה, זה מה שאני עושה היום, עוזר לבני נוער להאבק את המאבק הפרטי שלהם, לשחרר את הכעס העצור שלהם.
ומלמד אותם איך לחיות, כל הלקחים שלמדתי על בשרי, אני מעביר להם בקלות, שלא יצטרכו לסבול גם הם.
והחלק הכי טוב בגלל גילי הלא כל כך בוגר הם מתחברים אלי במהירות ומרגישים חופשי איתי.
הבטתי על טרה הכלבה העדינה שלי, שנמצאת אצלי כבר שנה וחצי.
מצאתי אותה יום אחד כשחזרתי מהמוסך בשעת לילה מאוחרת.
גשם זלעפות ירד מהשמיים הכהים והיא התחבאה תחת חתיכת פח ישנה ומעוקמת שעמדה על טילה.
לקחתי אותה ואימצתי אותה אלי, מאז היא נשארה אצלי.
מאז היא המשפחה היחידה שנשארה לי.
אני יושב על ספת העור השחורה והבודדה שבדירתי, נאנח אחורנית ומשעין את ראשי העמוס מחשבות על המשענת הרכה.
סוף סוף אני יכול לעצום את עיניי ולנוח קצת, במיוחד לאחר שלא עצמתי עין כמעט בכלל אמש.
טרה קופצת על הספה וגורמת לי לפקוח את עיניי במכה, אני נאנח בשקט כשהיא נשכבת על הספה ומניחה את ראשה על ברכיי מלקקת עם לשונה הורודה את ידי הנחה ברפיון לצידי גופי.
אני מלטף את ראשה, ומגרד מאחורי אוזנה השמאלית בנקודה הקטנה שהיא הכי אוהבת שמדגדגים אותה.
אני משעין בחזרה אחורנית את ראשי על המשענת הרכה ועוצם שוב בפעם השנייה את אפעפיי שכבר הפכו כבדות.
והפעם נותן לעצמי להירדם לשינה, שלידי טרה הכלבה האהובה שלי.