Time lost will never return – פרק 8

ראיתי במכונית אישה בהריון ולא יכולתי לראות את פנייה הוציאו את אותה אישה מהמכונית שהתהפכה וזאת לא אחרת מאשר אמי, אמא שלי שכל כך שנאתי עכשיו מתה….
הילדים שלה לא זכו לראות אור יום.
עמדתי שם עיניי רטובות זו הפעם הראשונה שאני באמת מצטערת עליה.
"עומר" יבבתי בבכי
"דיי יפה שלי אל תבכי" ענה וחיבק אותי חזק
"בוא נלך לבית חולים אני רוצה לראות אותה" אמרתי
"טוב יפה שלי" אמר עומר.
נסענו באוטו הנסיעה הייתה שקטה, אולי זו לא היא אולי לא ראיתי נכון….
הגענו לבית החולים ורצנו פנימה, הלכנו לקבלה עומר שאל את המזכירה משהו ואמר:"בואי"
עמדנו ליד חדר ומשם יצא רופא ושאל:"אתם המשפחה של רינה?"
"אני הבת שלה"
"מה איתה דוקטור?" שאלתי
"עשינו כל מה שיכולנו כדי להציל אותה, עכשיו זה תלוי בה" אמר
"אפשר להיכנס אליה" שאלתי
"כן אבל רק אחד מכם יכול להיכנס" אמר
"תיכנסי אני אשאר פה" אמר עומר
ניגבתי את הדמעות ונכנסתי אליה.
"ל….ירון" אמרה
"אמא"
"כתבתי לך מכתב למקרה שאני לא אהיה פה קחי אותו" אמרה בקושי ובידה היה מכתב.
"אל תתאמצי אמא" אמרתי
"אני אוהבת אותך ילדה שלי" אמרה בנשימה אחת המכשירים החלו לצפצף "דוקטור" צעקתי בחוזקה ולחצתי על הכפתור שליד מיטתה הרופא הגיע הוציא אותי ואמר לי:"תחכי בחוץ"
******

הרופא יצא מהחדר.
"מה איתה!?"
"דוקטור תגיד לי מה איתה!!"
"אני מצטער" אמר
"לא!!!!!!!" יבבתי בבכי מר.
"אל תעזבי אותי אמא אני לא רוצה תחזרי בבקשה תחזרי" צעקתי
"אני חושב שזה שייך לך" אמר ובידו היה המכתב שהיה קודם בידה של אמי לקחתי אותו וקמתי במהירות.
"לאן?" עומר שאל
"לשירותים"
נכנסתי לתא בכיתי ובכיתי "אמא סליחה" לא הספקתי לומר לה שאני מצטערת הרחתי את המכתב היה בו את הריח שלה, הריח שתמיד אהבתי.
"אמא תסלחי לי בבקשה" בכיתי
עמדתי מול המראה שטפתי את פניי ויצאתי.
עומר חיבק אותי עמדנו שם חבוקים במשך כמה דקות.
"אני רוצה לראות אותה" אמרתי
"טוב" ענה
"בואי נלך לרופא" אמר.
"אפשר להיכנס לראות את הגופה?" עומר שאל
"אתם בטוחים שאתם רוצים להיכנס?"
"כן" עניתי בביטחון.
נכנסתי פנימה היינו שם רק אני והיא, התקרבתי אליה ליטפתי את פניה.
"אמא"
"תחזרי טוב?"
"בבקשה"
"אני אוהבת אותך"
חיבקתי אותה ובכיתי
"אמא סליחה רק תחזרי טוב?"
"אל תעזבי אותי כאן"
"אמא!!!" צעקתי
"אני לא שונאת אותך"
"למה דווקא עכשיו את הולכת"
"תישארי איתי"
חיבקתי אותה בחוזקה
"סליחה, אני אוהבת אותך" אמרה נשקתי ללחי שלה חיבקתי אותה שוב ויצאתי.
הלכנו לאוטו בדממה, נכנסנו לאוטו ברגע שהגענו הביתה רצתי לחבק את רוברט ופרצתי בבכי.
"אני מצטער" אמר רוברט
"אני גם מצטערת" אמרה לילי וחיבקה אותי חזק
"אני עולה לחדר" אמרתי
עומר נכנס.
"אני מצטער" אמר ופתח את ידיו.
נכנסתי בין ידיו וחיבקתי אותו בחזרה.
"אני נכנסת להתקלח"
"טוב אני אשאיר אותך לבד" אמר ויצא
נכנסתי לחדר ופשוט הקאתי לא הייתי להתאמץ, שטפתי את פניי הורדתי את הבגדים ונכנסתי למקלחת, פתחתי את הברז ותוך שניות אחדות המים זרמו על גופי וצרבו כל נקודה ונקודה המים זרמו כמו דמעותיי שמתי סבון על גופי והתחלתי לבכות, זה לא נקלט תמיד התנחמתי בעובדה שאימא שלי חיה איתו שם ועכשיו היא מתה באשמתי.
אני לא שונאת אותה אני אוהבת אותה ואני מצטערת שהיא מתה.
יצאתי מהמקלחת לבשתי פיג'מה ובגדים תחתונים ונשכבתי על המיטה.
"אמא" מלמלתי ופרצתי שוב בבכי
"למה עזבת אותי"
"אני אוהבת אותך"
"תסלחי לי בבקשה"
"למה!?"
לקחתי את המכתב ופתחתי אותו:

"ילדה שלי, לירון מהרגע שנולדת התאהבתי בך, בילדה הקטנה שנמצאת בין ידי אני ואביך גידלנו אותך החלפנו חיתולים וכשהגעת לגיל 5 גיליתי שאבא שלך בגד בי הרבה זמן אז החלטתי להתגרש למרות שהוא אמר שיפסיק אבל את יודעת מה אומרים:"מי שבוגד פעם אחת יבגוד שוב" חוץ מזה אהבתי אותו מאוד וכאב לי אף אישה לא יכולה לסלוח על דבר כזה….
ואז אחרי הגירושים גרנו תקופה קצרה את סבא וסבתא עד שמצאתי בית ובאותו הזמן גם מצאתי אהבה, עד גיל 15 הקדשתי לך את כל כולי וכשמלאו לך 16 גיליתי, שחליתי בסרטן השד ורון עזר לי כל הזמן הזה ואת היית אצל סבך וסבתך.
ביום שברחת התעלפתי ולקחו אותי מהר לבית החולים והכניסו אותי לניתוח כי הטיפולים שעשיתי בלילות לא עזרו בסופו של דבר כרתו לי את השד ולאחר הניתוח סבא וסבתא שלך אמרו לי שאת בבית ולא יודעת כלום הם אמרו לי שסיפרו לך שנסעתי לחופשה.
לאחר שיצאתי מבית החולים גיליתי שברחת.
השוטרים הבלשים וכל מי ששכרנו לא עזר ולא הצלחנו למצוא אותך בזמן.
נכנסתי לדיכאון עמוק רון התעצבן עלי ואשפז אותי בבית חולים לחולי נפש, זה היה נורא עברתי מכות חשמל וכל היום הייתי מסוממת.
רון הוציא אותי משם לאחר שנתיים התרופות אולי הדחיקו את הדיכאון אבל הוא חזר ורון החליט שנמאס לו ופשוט אנס אותי זה היה נוראי אהבתי אותו באמת.
ואז תוך כמה חודשים הבטן תפחה לא היה לי לב להרוג 2 תינוקות תמימים כמובן שאת רון עצרו למאסר עולם כשהגעתי לסוף חודש שביעי רוברט יצר איתי קשר כל כך שמחתי והגעתי לביתו בריצה אבל את דחית אותי וכשאמרת לי שאת שונאת אותי רצתי עליתי על מונית וביקשתי מהנהג שיקח אותי למקום שבו אפשר לטפס על הגג רציתי לקפוץ למה לי לחיות אם הדבר היחיד שטוב בחיי שונא אותי אני מצטערת שהייתי אמא רעה"
אוהבת הכי בעולם!
אמא.