Time lost will never return – פרק 1

נכנסתי לחדר של רוברט אבא שלי, רוברט אסף אותי מהרחוב לפני שנתיים, יש לו בן עומר שנמצא במשימה בחול כבר 3 שנים אז אני לא מכירה אותו אני בקושי שומעת עליו אבל ככה זה כשאתה נמצא המשפחת הפשע הכי גדולה בארץ.
רוברט שומר עליי מתייחס אליי ואוהב אותי וככה טוב לי מאז שעזבתי את הבית לא שמעתי מאמא שלי אני מקווה שהכל טוב אצלה בינתיים נכנסה לילי וקטעה את מחשבותי ששאלה: "מה עם עומר?, מתי הוא חוזר?"
לילי היא הארוסה של עומר היא ממש נחמדה ואני אוהבת אותה היא ממש חמודה.
רוברט ענה בהתרגשות: "הוא חוזר עוד כמה ימים!!!"
"ישש!!" צווחה לילי בהתרגשות.
סוף סוף אני אדע מי זה עומר חשבתי לעצמי…
*****
הלכתי למטבח, להכין לי משהו לאכול ולפתע נתקעתי במישהו יותר נכון במישהי, בלולה הטבחית שלנו לולה חמודה מתוקה ונורא מזכירה לי את לילי הן בקושי מדברות אני חושבת שהן שונאות אחת את השנייה.
"תיזהרי" אמרה לולה.
"סליחה" עניתי.
"את רוצה משהו לאכול?" שאלה בחיוך גדול ומזויף.
"אני אכין לעצמי" מלמלתי והלכתי.
****
ביי צעקתי ויצאתי מהבית לכיוון בית הספר בדרך פגשתי את ליהיא.
ליהיא היא ליקוש היא החברה הכי טובה שלי היא יודעת הכל עליי על אמא שלי על חבר שלה על רוברט..
הלכנו לבית הספר וליקוש אמרה: "אפשר קצת פרטיות!?" כן גם אותי זה מעצבן שהשומרים של רוברט לא מפסיקים לעקוב אחרינו אבל אין מה לעשות יש מלא ששונאים אותנו.
****
חזרתי הביתה זרקתי את תיקי על הרצפה, המשרתות כבר ירימו אותו אחרי הבגרויות היום הדבר היחיד שאני רוצה זה לישון הלכתי לחדרי ובדרך שמעתי רעשים מהחדר של רוברט, "כל כך התגעגעתי אליך!!" שמעתי את קולה של לילי ורוברט אומר: "אני כל כך גאה בך!"
הצמדתי את ראשי לדלת והקשבתי למה הם לא מזכירים אותי? מה אני לא חלק מהמשפחה? עלו בראשי שאלות ולפתע נפתחה הדלת