Time lost will never return – הקדמה

אמא, אני רוצה לספר לך משהו שיושב אצלי בלב כבר הרבה זמן רציתי להגיד את זה קודם אבל לא היה לי אומץ….
ההורים שלי גרושים 10 שנים, אני גרה אצל אמא.
לאמא יש חבר כבר 7 שנים ורק לפניי שנתיים ידעתי על זה, לא חשבת לספר לי עליו!?
כמובן שהבחנתי שהיא הייתה יותר מרוחקת בקושי בבית אבל הייתי ילדה מה אני יודעת?……
אני מודה אני מקנאה ביחס שאת נותנת לו ולי לא, בלילות את הולכת אליו וחוזרת הביתה בבוקר.

מה את חושבת שאם תקני לי בגדים זה יפצה על הזמן האבוד זה לא!!!!
אמא הזמן האבוד לעולם לא יחזור.

סליחה הכל באשמתי, באשמתי את ואבא נפרדתם את טיפלת בי כל היום והוא הלך לאחרות את נפגעת והתגרשתם מאז את לא אותו הדבר לא מתייחסת לא מטפלת נכון אני נשמעת כמו ילדה קטנה שרק רוצה את אמא שלה אבל בעצם אני עוד ילדה הילדה שבי לא קיבלה את אמא שלה אלא בובות ומשחקים אבל את לא מבינה, אני לא רוצה משחקים בובות ובגדים אני רק רוצה אהבה של אמא….

כשתקראי את המכתב הזה אני כבר אהיה במקום אחר.

סליחה

אוהבת לירון.