this is the end…-פרק 4

אחרי שעה אני ורומי עלינו דקה לחדר שלנו כדי לתכנן את הנקמה.
"רומוש מוכנה לנקמה שלנו?"שאלתי אותה.
"כן ברור! מה בתכנון?" שאלה בתחמנות וחייכה.
"חח אוקיי, אני הולכת לבנים, אני אגרום להם להתעצבן ולזרוק אותי לבריכה ואני אעבוד עליהם שאני טובעת ואז את נכנסת לתמונה, את פתאום כזה: 'איפה יובל?' ואז תגידי משהו כזה:'מה אתם נורמלים?! היא טבעה!'
וכל השאר כבר יזרום חח" אמרתי ורומי ואני עשינו את הכיף שלנו (מי שמכיר כמו שהבנות עשו בגאליס).
יצאתי החוה ראשונה והתחלתי לעצבן אותם.
"מישהו יכול לבוא איתי לים? אבל גם לנפח מזרן ים…" אמרתי והתחלתי לנדנד להם.
"נווו בבקשה!" אמרתי ובסוף ניב קם ואמא: "נו ימעצבנת עוד פעם אחת נשבע לך תצטערי על זה!" הוא אמר ואני עשיתי לו דווקא. "בבקשהההה" אמרתי והוא וגיא זרקו אותי למים. (כמתוכנן! :))
"איפה יובל?" שמעתי מתחת למים. האמת שאני יכולה להשאר ככה עוד שתיים שלוש דקות…
"היא למטה" ניב אמר וצחק.
"מה אתה צוחק מפגר! הפתעתם אותה?" היא שאלה והתחלתי לצחוק בלב.
"כן…(?)" גיא אמר שואל.
"אתם לא נורמלים! שמישהו יקפוץ להביא אותה! כשמפתיעים אותה היא לא יודעת איך להגיב!"
היא צעקה עליהם והרגשתי מישהו קופץ למים ומרים אותי.
"יובל!" הם צעקו.
"מה?" אמרתי אחרי חמש שניות וצחקתי וגם רומי.
"וואו אתן לא נורמליות! חשבנו שהיא באמת טבעה!" עומר אמר.
"חחח זה כל הקטע בלעבוד על מישהו" רומי 'הסבירה' להם ואני צחקתי.
"טוב עכשיו מהזמן שנשאר אני רוצה להשתזף, משהו שלא נותנים לי לעשות פה!" אמרתי והם צחקו.
אני ורומי נשכבנו במיטות שיזוף ושמנו משקפי שמש, נתתי לשמש לחמם אותי, עד שמישהו עשה עליי צל.
"מי כיבה את השמש?" שאלתי בצחוק בלי לפתוח את העיניים.
"תנחשי" הוא אמר.
"יואב?" שאלתי בכוונה, ידעתי שזה עומר. "לא"
"גיא?"
"לא"
"ניב?" שאלתי פעם אחרונה. "לא".
"אז אני לא יודעת וומי שלא תהיה תזוז" אמרתי בחוצפה וצחקתי.
"את דורשת כוס קרח אה?" עומר אמר וקפצתי.
"לאאאא עומר לא!" אמרתי ונזכרתי שלא הייתי אמורה להגיד את השם שלו.
"טוב לדעת שת זוכרת אותי" הוא אמר וצחקנו. פיניתי לו מקום לידי והוא התיישב.
"אז בואי נראה עד כמה את שרופה" הוא אמר והסתכל עליי.
"לא הרבה" אמרתי ואיך שהוא נגע בי קפצתי. "איייי" אמרתי.
"לא הרבה" הוא חיכה אותי וצחק ונתתי לו מכה בבטן.
נשכבנו ביחד על הכיסא שיזוף, הפעם בצל ונחנו ביחד, זה היה כ"כ מרגיע!
אני מתה על המקום הזה! חשבתי עד שמישהו קטע את מחשבותיי.
"יובלי?" עומר אמר וניפנף ביד מעל עיניי.
"אה! מה?" אמרתי.
"על מה את חושבת חח?" הוא אמר וגיחכתי .
"מחשבות" עניתי במסתוריות.
"איזה מחשבות?" הוא שאל. "עזוב…" אמרתי והוא צבט אותי קלות.
"איה!" אמרתי ונתתי לו מכה בכתף והתיישבתי עליו כהוא שוכב ושילבתי ידיים.
"חחחחח את מצחיקה את יודעת?" הוא אמר וצחק ממני ובסוף גם אני נדבקתי בצחוק.
"אני רואה שכולם אוהבים לעצבן ו/או לצחוק עליי" אמרתי ועשיתי את עצמי נעלבת.
"חח בצחוק חיימשלי" אמר ונישק ואתי.
"הי הי עומר תעזוב את אחותי!" ניב אמר. ובכונה התעלמתי ממנו ואמרתי לו: "לךך!" והמשכתי.
"טוב טוב אם אתם רוצים להמשיך להיות ביחד אז כדאי מאוד שתפסיקו.!" גיא אמר.
התנתקתי מעומר וקמתי.
"תגידו לי, מי אתם שתחליטו עליי?! אה!?" שאלתי בעצבנות והלכתי וליד רומי ששכבה לה לבד בינתים.
"מה קרה יפה שלי?" שאלה אותי רומי שזיהתה שאני עצבנית.
"האחים המטומטמים האלה" אמרתי לה בעצבים.
"טוב את יודעת שאם באלך שאני ידבר איתם אני יכולה" אמרה לי וחיבקתי אותה.
"את החברה הכי טובה אבררר!" אמרתי לה והמשכתי:" אם הם ימשיכו אני כבר אדבר איתם שיחה קצת יותר מורכבת מזאת" אמרתי ובסוף צחקנו.
**נק' מבט עומר**
היא צעקה על אחים שלה והלכה.
"עומר.. תראה לא התכוונו שזה יצא ככה עד כדי כך…" גיא אמר לי.
"טוב תראה, אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה אז תלכו לבקש סליחה, מה אני יגיד לך !?" אמרתי את הסוף בעצבים.
"או שפשוט נחכה שהיא תבוא אלינו" ניב אמר.
"נראה לך?! ממתי אתם מכירים אותה? מהיום?!" שאלתי, איך הם לא יודעים שיובל בחיים לא תבוא לבקש סליחה?! היא נראת הכי נחמדה, אבל כשאחרים צריכים לבקש סליחה, היא בחיים לא תבוא, גם אם זה אומר שהיא לא תדבר עם אותו בן אדם שנה!
"כן… אתה צודק" גיא אמר והם הלכו. מעניין איך יובל עכשיו…
**נק' מבט יובל**
רומי העלתה לי שוב את המצב רוח. אבל ממש.
"הנה הם באים" אמרתי לרומי בזילזול ולא הסתכלתי עליהם.
"אנחנו מצטערים" הם אמרו ביחד.
"כל בכבוד" אמרתי בזילזול.
"נוווו בבקשה תסלחי לנו יוב יוב!" ניב אמר. וואו הם ממש מצטערים כי הם קראו לי ככה עד גיל עשר.
"טוב אבל בתנאי אחד!"
"איזה?" גיא אמר.
"תנו לי חיבוק !" אמרתי וקמתי אליהם.
"אוהווו זמן איחוד משפחתי!" רומי אמרה וצחקנו.
"מה זה מהזה? בלעדיי?" יואב בא וחיבקתי גם אותו.
"טוב, מי רוצה לבוא איתי לBBB אני גוועת!" רומי אמרה.
"אוקיי אז תביאי לפה 7 המבורגרים עם כל התוספות ועם הרבה צ'יפס בצד!" ניב אמר לה וכולם הנהנו.
"ומי בא איתי?" שאלה ואף אחד לא ענה.
"טוב נוו…" אמרתי וכולם צחקו. עלינו להתארגן ויצאנו לקנות את ארוחת הצהריים.