this is the end…-פרק 12

יצאנו מיד לבית חולים בנהריה, הגענו אחרי שעה וחצי והלכו לקבלה: "שלום איפה עדן גדינסקי?"
"מי אתם בישבילה?" שאלה הפקידת קבלה.
"אנחנו חברים" אמרה רומי.
"מצטערת אסור לחברים להכנס" אמרה.
"אנחנו משפחה" אמר ניב.
"אז למה לפני שנייה מרתם שאתם חברים?" שאלה, ווואייי איזה קרציה זאתי!
"כי רצינו לבדוק עד כמה חכמה את אם את מקשרת בין משפחה ומסתבר שאת לא" ניב אמר והפלק לי חיוך ואז היא הבינה שאנחנו מעבירים עליה דאחקות.
"ניסיון יפה, אבל אני מבקשת מכם עכשיו לפנות את המקום או שאני אקרא לאבטחה"
"יואו מה הבעיה שלך לתת לנו להכנס?!" שאלתי אותה כמעט בצעקה.
"היא ביקשה לא לתת לחברים לעבור"
"מתי היא ביקשה?" שאלתי בקול יבש.
"לפני משהו כמו שעה בערך" היא אמרה והסתכלתי הבמבט שואל/חושד כזה על רומי וניב שהחזירו לי במבט של גם לנו זה מוזר.
"חכו שנייה אני אתקשר לעדן מחסוי" אמרה רומי… חחח איזו נחשית זאתי!
עדן ענתה!
'הלו?' שאלה עדן. שמענו את כל השיחה כי רומי שמה על רמקול.
'היי עדן, אנחנו פה' אמרה רומי ועדן שתקה.
'הלו? עדן?' אמרה ואז היה ניתוק. בואנה חוצפנית זאתי!
"אני פשוט לא מאמינה עליה!" אמרתי כמעט בצעקה, הייתי ממש עצבנית! זהו אני לא חברה שלה יותר לעולם!
"סליחה? שעמתי את השיחה… והחלטתי לתת לכם את מספר החדר למרות הבקשה, בתנאי שלא תגידו שאני אמרתי לכם! תגידו שחיפשתם"
"אוקיי" רומי אמרה נלהבת.
"אז… קומה 4 חדר 106A" אמרה וטסנו לשם. הגענו לחדר וראינו אותה בשיא חוצפתה עם איזה בן אחד שישב שם.
אני ורומי נכנסנו ראשונות ושילבנו ידיים מאחוריי הגב של הילד.
"היי אולי תוכל לחזור אחר כך, יש לי פה שיחה לא גמורה…" אמרה.
"היי עדן" אמרתי בציניות.
"מה אתן עושות פה?!" שאלה בכעס.
"מה אנחנו עושות פה?! את זאת שניתקת לנו בפרצוף ואפילו לא טרחת להגיד לנו שלא נבוא!" אמרתי לה.
"ואפילו ניב בא איתנו!" רומי אמרה וניב נכנס, ואז עדן נדלקה.
"אה.. אמ.. היי ניב" אמרה בבישנות.
"הי" אמר לה ביובש.
"טוב אני מצטערת, אבל ניב אתה יכול לשבת פה ואתן לכו" אמרה עוד המפגרת הזאת! וואי אם היא לא היתה פצועה הייתי נותנת לה אגרוף.
"לא חמודה, אנחנו הולכים, וכשאני אומרת אנחנו זה כולל את כולנו!" אמרה רומי והדגישה את הכולנו.
"אה כן?! אז אני אדאג שיהיה לכם אחלה פינוי, אבטחה!!! הצילוו!" התחילה לצעוק ואז פשוט נתתי לה סטירה בלחי, לא חזקה מידי, כי בכל זאת… ואז פשוט הלכנו לשם עוד לפני שהאבטחה הזאת שלה הגיעה.
נסענו חזרה הביתה בהרגשה של נאחס כזאת.
הגענו הביתה והתחלנו לספר לכולם מה קרה..
~בוקר~
קמתי בבוקר לשם שינויי הפעם אחרי כולם, רק עומר וגיא היו בבית.
"היי, איפה כולם?" שאלתי ישנונית, בזמן שהכנתי לי קפה.
"הם הלכו לחברים של ההורים, אבל הם לא רצו להעיר אותך" אמר גיא.
"אז למה אתם נשארתם?" שאלתי בחשד.
"לנו לא היה כוח" אמר עומר.
"כן ואמרו לנו לשמור עלייך" גיא אמר וקרץ לי ומילמלתי 'דפוק'.
צפיתי איתם בטלויזיה עד שעומר החליט שמשעמם, והוא צודק!
"אז מה אתם רוצים לעשות?" שאלתי.
"שמעתי שיש מסיבת בריכה לא רחוק מכאן של כמה חברים שלי" גיא אמר.
"איך לעזאזל כבר הספקת להכיר כאן כ"כ הרבה ילדים?!" שאלתי אותו מופתעת.
"מכיר"
"טוב אז יאללה בואו נתארגן" עומר אמר ועלינו למעלה.
"טוב, אז מה את הולכת ללבוש?" שאל אותי עומר ונכנס לחדרי.
"האמת אני בעצמי לא יודעת, אז שנייה" אמרתי והתחלתי לחטט בארון ולמצוא מה ללבוש.
בסוף מצאתי את זה (ברציתי להוסיף) ולמזלי שעומר אישר את זה.
על זה לבשתי גופיית קשירה לבנה (קושרים אותה מעל הבטן כזה..) וג'ינס קצר.
"את ממש יפה אבל אסור לך ללבוש את הג'ינס הזה" אמר כשהוא מחבק אותי.
"לא איכפת לי אני אוהבת את הג'ינס הזה" אמרתי.
"ולי לא איכפת שלך לא איכפת, עכשיו להחליף!"
"מה זה משנה?! גם ככה יראו אותי רק עם בגד ים" אמרתי והוא הוציא לי ג'ינס עד הברך, ממתי יש לי אותו!? ואיך זה שאני לא זוכרת שארזתי אותו?! ולא, זה לא של רומי…
"נראלך שאנוכי לובשת דבר כזה?!" אמרתי והוא התחיל לצחוק.
"רק אבל רק! הפעם אני מוותר לך"
"ייששש!" אמרתי ושמתי קרם הגנה, אין לי כוח להשרף…
ירדתי למטה, עומר וגיא כבר חיכו לי ונכנסנו לאוטו.
"אני נוהגת!" אמרתי ישר.
"לא" גיא אמר.
"נווו אבל למה?!" התחננתי, מה אני יעשה שזה האוטו שלו…
"כי ככה, שבי מאחורה" אמר ומילמלתי 'קקות'.
"שמענו את זה"
"יופי!" התחלנו בנסיעה והגענו לשם, האמת היו שם כמה שאני מכירה…
בינתיים התחברתי פה עם כמה בנות: טופז, שיר וירדן.
הינו ביחד במים ודיברנו מלאא… עד שאמרתי: "בנות תקשיבו, אני חייבת ללכת לאח שלי, אז ביי בינתיים, ותביאו לי את המספרי טלפון" אמרתי והקלדתי את הפלאפונים שלהן.
התקדמתי לכיוון גיא, עד שבאמצע מישהו החליט פתאום להרים אותי ולזרוק אותי לבריכה.
"אוקיי, מי שלא תהיה אתה עומד לשלם!" אמרתי ואז שיפשפתי את עיניי וקלטתי מישהוו חתיך!! ברמות עללל! רגע?! יש לי חבר!!!
"ומי אתה?" שאלתי.
"את לא מכירה את מארגן המסיבה?" שאל.
"אממ… באתי לפה יותר עם אח שלי"
"ומי זה אח שלך?"
"גיא, מכיר?"
"אהה גיא… את אחותו?!" שאל בפליאה.
"כן חחח מה קרה לא דומים?"
"בואנה אתם לא דומים בכלל, כאילו רואים טיפה קשר אבל…" אמר והתחיל להסתכל על גיא.
'מה אחשלי מה אתה מסתכל?!' שאל גיא מרחוק ואני צחקתי.
"מה את צוחקת?" שאל.
"טוב תשתוק ותעזור לי לקום!" אמרתי והושטתי לו את ידי. ברגע שאחזתי בו משכתי אותו למים והוא נפל.
"וואה וואה תזכירי לי פעם הבאה לא להתעסק איתך, את יותר חזקה ממה שאת נראית" אמר וצחקנו.
"טוב ככה זה כשיש לי שלושה אחים גדולים"
"אהה, מי אלה?"
"טוב, גיא חח, ניב ויואב" אמרתי והוא די נתקע קצת ככה :O חחח…
"חחח מה נתקעת?" שאלתי תוך כדי צחוק.
"לא, אתם פשוט לא כ"כ נראים אחים! ויש לי רק שאלה אחת אחרונה" אמר
"מה?"
"יש חבר?"
"אממ.. סורי אבל כן" אמרתי והוא התבאס.
"וואלה חבל יפה כמוך" אמר והסמקתי.
"טוב יאללה בוא נצא כבר מהמים" אמרתי והוא יצא ואז עזר לי לצאת.
"רוצה לשבת איתנו?" שאל הילד, רגע! אני לא יודעת איך קוראים לו!
"כן, אבל רגע לא אמרת לי איך קוראים לך"
"שלו" אמר.
"ואני יובל" והלכתי אחריו לכיוון גיא והחברים שלו, זמן לנקמה על היום במכונית חחח.
התיישבתי מול גיא ליד שלו.
"מה קורה יובי? ובואי דקה לצד אני צריך להחליף איתך איזו מילה"
"לעע לא נראלי" אמרתי, אני כבר יודעת מה הוא רוצה להגיד לי, שאני אשים על עצמי משהו, אבל בחיאת זאת פאקינג מסיבת בריכה, מה הוא רוצה שאני אהיה עם סוודר?!
"וואלה? כי לי כן נראה"
"לא אני לא חושבת" אמרתי וכל החמישה חברים שהיו שם צחקו כולל שלו.
"תיזהרי ממני"
"תיזהר אתה בעצמך" אמרתי ואני חושבת שהוא כבר הבין שאני יודעת מה הוא רוצה להגיד לי.
"יובל סתמי תפה" אמר.
"אני? לסתום?"
"וואה וואה איך זה יכול להיות שיש לי אחות כזאת חפרנית?"
"איך זה יכול להיות שיש לי אח כזה מציק?!"
"טוב" אמר ופשוט משך אותי לצד.
"אני אגיד שחוטפים אותי" איימתי עליו.
"דווקא אני חושב שחצי מהמסיבה הבינו שאת אחותי!"
"טוב יאללה דבר, מה רצית?"
"תחסי את עצמך ואז אני אחשוב על לתת לך לשבת איתנו"
"אז נחש מה? אני לא שואלת אותך!" אמרתי והלכתי לשבת איפה שישבתי קודם.
גיא בא אחריי, לקח לו כמה שניות לקלוט מה שמרתי לו, הוא התיישב מולי ותקע בי מבט עצבני, כאילו הוא עוד דקה הולך להרביץ למישהו. טוב שיהיה לו בכיף!
'מעניין איפה עומר עכשיו…' חשבתי והתחלתי להסתכל מסביב.
חיפשתי אותו בעיניים, הוא לא היה בשום מקום.. שלחתי לו הודעה: 'איפה אתה?'
הוא לא ענה… טוב נו יכול להות הטלפון לא עליו… הסתכלתי עוד קצת מסביב וראיתי אותו עם כמה חברים שלו, ואז ראיתי שאיזה זונה אחתת באה אליו מאחור והתיישבה עליו, הוא ניסה ךהקים אותה אבל היא התעקשה לשבת עליו. אני אראה לה מה זה!
"יוב לאן?" גיא שאל אותי אחרי שראה אותי עם מבט עצבני קמה.
הצבעתי על עומר והזונה ההיא והוא קלט שאני עוד יכולה להרביץ לה וזה לא יגמר טוב…
"חכי אני אבוא איתך" שלו אמר והוא בא אחריי וקרץ לגיא שהכל בסדר.
התקדמנו לכיוון של עומר ואז הוא עצר אותי שנייה ואמר: "קודם תבטיחי לי שת נרגעת" הנהנתי בראשי, אבל בתוך תוכי ידעתי שאני לא רגועה.
"היי עומרי" אמרתי והעפתי את הזונה הזאת מעליו.
"זוזי אני הייתי פה קודם" אמרה לי הזאת וכולנו התחלנו לצחוק על הפוסטמה הזאת.
"חמודה הוא חבר שלי, אז עופי" אמרתי לה .
"וואו מעניין לי את התחת"
"יאללה יאללה עופי אל תיכנסי למקומות לא טובים" אמר שלו, וואי איזה מלך! היא עפה!
"תודה לאל היא עפה ממני" עומר אמר.
"מזל שהם שמו לב שאני עוד דקה באה להרביץ לה" אמרתי והצבעתי על איפה שגיא ישב.
"ואחשלי תודה" אמר עומר והם התחבקו את החיבוק הזה של הגברים.
"אתם.. מכירים?" שאלתי.
"הכי טובים" אמר שלו.
"אווו BFF" אמרתי והם הסתכלו עליי במבט עצבני. נבהלתי לדקה ומיהרתי להגיד: "סליחה סליחה אל תהרגו אותי" ואז הם צחקו.
"טוב אני אחזור לבנות" אמרתי ואחרי זה עומר משך אותי אליו ונישק אותי.
"למה זה היה?" שאלתי.
"גם כי אני אוהב אותך וגם כי יש שם מישהו שכל דקה מסתכל עלייך" אמר וצחקתי.
"טוב ביי, ניפגש כבר בבית" אמרתי והא ישב חזרה.
הגעתי לבנות ושיר שאלה אותי: "יואו! איך את מכירה את שלו?" שאלה.
"סתם… זרק אותי למים, ואז התברר שהוא חבר של חבר שלי ושל אח שלי"
"חחח רציני הוא פשוט זרק אותך מים?!" שאלה ירדן ואני הנהנתי וצחקנו עוד הרבה…
"אהה ויש לי עוד חברה שאתן בטח תאהבו, קוראים לה רומי"
"רומי? רומי אורלב?" שאלה טופז.
"כן.." עניתי וחיכיתי לתשובה של 'איך את מכירה אותה?'
"היתה איתי פעם באיזה חוג של ריקודי סלסה" אמרה ואז נזכרתי שהיא באמת למדה פה פעם.
'יובי!!!' גיא קרא לי פתאום.
"חח טוב אני חייבת לזוז אח שלי קורא לי" אמרתי והלכתי לכיוון גיא.
"מה?" שאלתי.
"יאללה בואי זזים מפה" אמר והלכתי לקרוא לעומר. הוא בא אחריי ונסענו חזרה הביתה.
"רומוש!!" קראתי לה איך שנכנסתי.
"מה? עד כדי כך התגעגעת אליי?" שאלה וחיבקתי אותה.
"גם, אבל לא תאמיני את מי פגשתי!"
"את מי?!"
"טופז שיר וירדן"
"רציני?! יואו הינו חברות די טובות!" אמרה בהתלהבות.
"יש לי את המספר שלהן!" אמרתי.
"אוקיי! תקבעי איתן מחר"
"אוקיי" אמרתי וסימסתי להן שניפגש מחר ב'קפה קפה' והן רשמו 'מעולה :)'.