this is the end…-פרק 11

~נק' מבט עומר~
הגענו לים, יובל נראתה מזה לחוצה… אלוהים יודע למה…
התחלנו ללכת עד שיובל נתקעה במבט על משהו… הסתכלתי לאן שהיא הסתכלה וראיתי את רומי עם…
מי זה לעזעזאל?!
"יובל את ידעת?!" שאלתי קצת בכעס.
"כ..כן" אמרה ועכשיו בכלל הייתי עצבני על מישהו הזה!
"חכי פה דקה" ניסיתי להישמע רגוע, אבל אני ממש לא! התחלתי להתקדם לכיוון רומי וההומו ההוא.
'למה היא בכלל יוצאת עם האפס הזה?!' התחלתי לחשוב עד שהגעתי אליהם.
"רומי מה את חושבת שאת עושה איתו!?" שאלתי והייתי ממש עצבני.
"תרגיע זה כולה אלירן!" אמרה.
"אה, יופי אז אני עומר אח שלה, וכדאי לך מאוד להתרחק ממנה או שאני לא יודע מה אני עושה לך מובן?!" שאלתי בתקיפות.
"תרגיע אני רציתי להציע היום לאחותך שנהיה חברים אבל אני רואה זה לא באלך בטוב אז ביי רומי, תקשרי אליי יותר מאוחר" אמר אלירן וכ"כ התעצבנתי עליו, רומי כנראה ראתה את זה, והיא החזיקה לי את היד.
אבל זה לא עצר מבעדי לתת לו אגרוף.
"תקשר אליי אחר כך נראה מה אנחנו נעשה איתך" אמרתי ורומי משכה אותי משם לפני שאני אתן לו עוד איזה אחת.
~נק' מבט יובל~
עומר ורומי חזרו, עומר נראה עצבני, ורומי ממש עצובה… טוב נו גם ככה הוא לא היה ברמה שלה!
נכנסנו לאוטו ואני ורומי התיישבנו מאחורה.
רציתי גם לתת לעומר להרגע, ולרומי את התמיכה שלה…
"אני מצטערת" לחשתי לה.
"זה בסדר את ממילא לא ידעת לאן אני עומדת ללכת איתו…"
"כן.. אבל אני עדיין מרגישה אשמה" אמרתי.
"לא, את לא צריכה להרגיש ככה, אבל אם באלך, נלך לים שלידינו חחח"
"חחח אוקיי אנחנו כבר מאורגנות אז נחכה עשר דקות בבית ונצא" אמרתי והיא חייכה אליי ואני אליה.
הגענו הביתה ואני ורומי הלכנו לים, אחרי חצי שעה ראינו גם את גיא וחברים שלו אז הצטרפנו אליהם.
(תבינו, גיא הוא כאילו כמו ערס כזה במשפחה חחח ).
נכנסתי למים עם רומי ואמרתי לה: "רואה את ההוא עם הקוצים שם?"
"אה, כן, מה איתו?"
"הוא נראה טוב, גם מאוהב בך, וגם נראה איכותי!" אמרתי לה והיא גיחכה.
"איך את קולטת את הדברים האלה אה?!"
"אהה, זה כי יש לי חוש מיוחד לזה" אמרתי והיא התחילה לצחוק, בהתחלה חשבתי שזה ממני, אבל אז קלטתי את גיא מאחוריי שמנסה להטביע אותי.
"אהה! עליתי עלייך!" אמרתי.
"צייני סיבה אחת שזה מונע ממני להרים אותך" אמר ורומי וחברים שלו צחקו.
"חהחה איזה חברים תומכים ועוזרים יש לי! אבל דבר אחד אני יכולה לעשות, כי אין לי מה להפסיד" אמרתי והוא הסתכל עליי במבט מבולבל. בשנייה השפרצתי עליו וצללתי, כי הגיע גל גדול.
עליתי למעלה ולא הפסקתי לצחוק על כולם! אף אחד לא שם לב חוץ ממני!
"חחח חבורת מפגרים" אמרתי.
"ככה?" שאל גיא.
"כן, אבל התעייפתי, אני הולכת להשתזף קצת" אמרתי וקרצתי להם.
'וואי וואי איזה אחות יש לי…' גיא חשב בקול.
"האחת והיחידה!" אמרתי ויצאתי מהמים כשהם צוחקים מאחוריי.
נשכבתי על החוף והרכבתי משקפי שמש. אחרי כמה זמן הרגשתי צל מעליי.
"גיא אם זאת הנקמה שלך אני יתחיל לעשות לך יותר דברים"
"למה גיא כפרה?" שמעתי איזה ערס אומר, פקחתי את עיניי וראיתי את זה עם הקוצים שהסתכל על רומי… אז אולי הוא הסתכל.. עליי?
"מה יש חבר?" שאל כשהתעלמתי ממנו.
"כן וזה לא עניינך, עכשיו זוז!" אמרתי והוא עדיין לא זז.
"להזיז אותך בכוח?" שאלתי.
"פחח… נראה אותך" אמר, סבבה, דחפתי אותווהוא זז הצידה.
"זה לא מונע ממני לחזור" אמר , וואיייי איזה קרציה!
"יודע מה, גיא!! בוא דקה!!" צעקתי לגיא והוא בא, הערס קצת התחיל לפחד… הה! הראיתי לו! (באופי שלי אני בת חמש…) הוא בא ואז הם… התחבקו?
"מה רצית יובל?"
"טוב, אין לי מושג מאיפה אתם מכירים, אבל הקרציה הזה לא יורד לי מהעורק הראשי, ולא זז מהשמש"
אמרתי והוא צחק.
"טוב תכירי זה אבירן" אמר ולחצתי לו את היד.
"שלום, ופעם הבאה שאתה מנסה להתחיל עם מישהי, עצה ממני, לא ככה" אמרתי והם צחקו.
"אפרופו להתחיל עם מישהי, חברה שלך נראית ממש חמודה, היא פנויה?" שאל והנהנתי.
"תציע לה לצאת איתך" אמרתי והוא התקדם לכיוון רומי.
"אז גיא, עד כמה נשרפתי מאחד עד עשר?" שאלתי.
"אממ… חמש…" אמר וצחקנו. נשארנו בים עוד קצת ואז חזרנו הביתה.
"איך היה ילדים שלי?" שאלה אמא בזמן שכלנו ארוחת ערב.
"אחלה" גיא סיכם בקצרה.
"אפשר קצת פירוט?" שאלה ואף אחד לא ענה והמשיך להתעסק באוכל שלו.
"נחמד שיש עם מי לדבר" אמרה.
"תמיד יש את אמא של רומי" אמרתי והיא צחקה והלכה. המשכנו לאכול ובסוף הזמנו סרט לערב, אני התיישבתי וחיכיתי שהם יבואו ונראה את הסרט, הטלויזיה הייתה פתוחה על ערוץ החדשות, מעניין באמת מה קורה שם… התחלתי לצפות והם עברו לנושא. 'היום נפלו עוד כמה טילי גראד על תל אביב, כמה מהן פגעו בבתים וכמה מהן פגעו בשדה פתוח חסר שימוש' אמר הקריין ואז הראו כל מיני תמונות של ההריסות, פתאום הראו איזה בית שנראה לי מאוד מוכר… רומי באה וצרחה כשהיא ראתה את הבית.
"מה קרה?" שאלתי.
"את לא מזהה את הבית?!" שאלה.
"לא…" אמרתי בחשש.
"זה הבית של עדן!" אמרה ואז נפפל לי האסימון! הייתי אצלה כמה פעמים לפני הרבה זמן ובגלל זה אני לא זוכרת. הסתכלתי בשוק על התמונה שהציגו ואחר כך הקריין הוסיף: 'כרגע אין דיווח נוסף על נפגעים חוץ מאחת שנפצעה במצב בינוני' אמר.
"או מיי גאד זאת בטח עדן!" אמרתי והסתכלתי על רומי.
"וואי בואי נתקשר אליה!" אמרה והתקשרנו, אך היא ענתה בקול קלוש:: "הלו?" שאלה.
"עדנוש!!" צעקנו.
"חחח היי בנות" אמרה ונשמעה שמחה.
"איפה את? איזה בית חולים?" שאלתי.
"בבית חולים נהריה, למה?"
"אנחנו באות, עכשיו." אמרה רומי וניתקנו, רצנו להתלבש למעלה ובדרך ליציאה הסברנו לבנים מה קרה.
בסוף ניב בא איתנו, הוא גם מכיר את עדן… הוא היה חבר של פעם…