this is the end…- סיפור חדש!!!-פרק 2

"מה זאת אומרת?!" שאלתי בלחש כזה חזק… (המבין יבין)
"מה ששמעת!" הוא אמר כמוני. חשבתי קצת והרכנתי את ראשי.
"החלטת?" הוא שאל.
"כן" אמרתי וברחתי ישר כי הוא הרפה את אחיזתו. רצתי משם והלכתי לרומי.
"יובלי! מה קרה?!" היא שאלה נדהמת ממני.
"כלום כלום, באתי להיות איתך" אמרתי וחיבקתי אותה, לא רציתי להרוס לה את הערב, אולי אספר לה מחר…
"מה קרה לך שם עם עומר?" שאל אותי אור, ידיד מאוד טוב שלי, עיניים חומות חצי בהירות כאלה ושיער חום.
"כלום, עזוב…" ניסיתי להוריד אותו מזה, כי בכל זאת, כל זה בשביל עומר.
"נו יובל מה קרה?" הוא שאל הפעם טיפה יותר בתוקפנות.
"אוקיי, אז…" התחלתי לספר לו כל מה שקרה, והוא בסוף הנהן בהבנה.
"אז אחרי כל זה, את לא רוצה שאני אפוצץ אותו?" הוא שאל וצחקנו.
"לא! אתה לא אלים!" אמרתי כאילו הוא ילד מושלם, וצחקנו.
בסוף עומר נכנס למטבח, לא יודעת למה, אבל כשהוא ראה אותי ואת אור הוא נראה לי עוד דקה התפוצץ מקנאה.
"מה יש לו?" שאלתי את אור אחרי שהוא יצא.
"עזבי אותו, סתם דפוק." הוא אמר והנהנתי והתחלנו לצחוק אחד עם השני עד שהמסיבה נגמרה.
"ביי אורוש נתראה מחר" אמרתי והלכתי עם אחים שלי הביתה.
"אוף אין לי כוח לבצפר" אמרתי תוך כדי נסיעה.
"סמי ותלמדי בשקט" יואב אמר לי.
"סתום! אל תשכחו שאני שכחתי שהאמנתם לעומר הזה!" אמרתי כמעט בצערה.
"אהה, דרך אגב מה הוא אמר לך ליד הבריכה?" ניב שאל.
"כלום. סתם דפוק!" וכל האחים שלי צחקו.
"מה מצחיק?!" שאלתי עצבנית, "הוא רק הגיע!" גיא אמר, ואני גיחכתי למחשבה הזאת.
הגענו הביתה והלכתי לישון.
~~בוקר~~
"בוקר!" ניב צעק לי בחדר וקמתי.
"מה השעה?" שאלתי בקול צרוד משינה. "שבע וחצי! יאללה כבר קומי!!" הוא צעק.
"שיטט!" צעקתי ורצתי מהר לצחצח שיניים, התלבשתי ושמתי בושם; שתיתי את השוקו ורצתי החוצה.
"איפה את?! כבר שעה אני עומדת פה מחכה לך!" רומי צעקה עליי.
"לא משנה, בואי כבר!!!" צעקתי גם בלחץ והגענו לבית הספר מתנשפות, התחלנו לצחוק על מה שהיה ונכנסנו לשיעור.
היום עבר מהר והלכתי הביתה עם רומי ואור.
הגעתי הביתה ורק ניב היה בבית וכמובן עם חברים.
"היי" אמרתי לו כשנכנסתי. "היי" הוא החזיר כשהוא עדיין שקוע במשחק כדורגל שלו.
הסתכלתי על החברים שלו וראיתי גם את עומר ביניהם. איזה מעצבן!! הוא יודע שאני כועסת על עומר!
חשבתי לעצמי ועליתי בעצבים למעלה.
התחלתי להתכתב עם חברות בוואצאפ עד ששמעתי דלת נטרקת, מה שאומר, שעומר לא בבית ווהווו!
ירדתי למטה מהר כדי לאכול את הארוחת צהריים שלי.
"בפעם הבאה שלא תיפלי!" עומר אמר לי וצץ משום מקום.
"עוף מפה! מה אתה עושה פה בכלל?!" צעקתי עליו.
"באתי להיות איתך!" הוא אמר. "יופי, ולי לא בא לראות את הפרצוף שלך!" צעקתי עליו וניסיתי להוציא אותו מהבית.
"את לא תצליחי, אני יותר חזק ממך ויותר גדול, אז לא ענית לי על אתמול…" הוא אמר וחייך חיוך מתגרה.
"מה בקשר לאתמול?" התחכמתי גם אני.
"את יודעת… וחוץ מזה, את חייבת לענות, כי אם לא…" אמר והצביע על הבריכה בחוץ.
והאמת, עומר באמת יכול לעשות לי את זה, אין פה אף אחד שיעצור אותו.
"ביי עומר!" אמרתי.
"קודם תעני לי ואני הולך!" הוא אמר והתחיל להתקרב אליי.
"יודע מה, בוא נעשה עסקה, אנחנו הולכים לים מחר, ואם אני מרגישה אלייך אפילו שבריר קטן של אהבה, אני אומר לך, דיל?" שאלתי.
"דיל" הוא אמר ולחצנו ידיים, הוא הלך כשראיתי את ניב יורד במדרגות ויוצא איתו.
הוא כאילו פאקינג היה פה כל הזמן הזה?! חשבתי וחיממתי לי אוכל.

**כעבור יום**
התארגנתי בבוקר לים, ארגנתי תיק עם מגבת, משקפי שמש ושמן שיזוף, לבשתי את הבגד ים הזה (ברציתי להוסיף) ויצאתי עם אחים שלי ועם עומר לים.
הגענו לים ופגשנו שם עוד כמה חברים שלהם ושל עומר, אני הרגשתי הכי לא קשורה… :{ …
"ומי זאת היפה?" שאל אחד החברים.
"זאת אחותי" גיא אמר ושם עליי יד. פרשתי את המגבת על החוף, הורדתי את הבגדים ונשכבתי על המגבת עם המשקפי שמש על פניי.
שכבתי ככה כמה דקות עד שמישהו החליט לשפוך עליי מים!
"אעאע אינעל העולם!" צעקתי מתוך הרגל ומי שעשה את זה נשפך מצחוק, שיפשפתי את עיניי כדי לראות מי זה, ולא תאמינו -או שבעצם כן- זה היה עומר…
"משהו מצחיק אותך?!" שאלתי מעוצבנת ממש.
"זה על אתמול!" הוא אמר תוך כדי צחוק.
"אני אראה לך מה זה אתמול!" הורדתי את משקפי השמש שלי וגררתי אותו למים, כשאני רוצה אני ממש חזקה! ככה כשיש לך אחים גדולים -בנים- (ואני מדברת מניסיון).
הגענו למים והטבעתי אותו. "וואו, זה רק אני או שהתחזקת ברמה מטורפת?!" הוא אמר מופתע ואני צחקתי. "תגיד רומי לא הייתה אמורה לבוא איתך?" שאלתי והוא ענה: "כן, אבל רציתי שניהיה רק שנינו" הוא אמר והבעת פניו שונתה לרצינית.
"טוב" אמרתי והתחלתי לצוף על המים.
"יובל תיזהרי!" עומר אמר וקפץ עליי שנייה לפני שהגל פגע בנו. זה היה גל ענקי, יכולתי לטבוע!
התחלתי להשתעל וגם עומר. "את בסדר?" שאל אחר כך.
"כן, אבל בלעתי קצת מים.." אמרתי והשתעלתי שוב.
"אתם בסדר?" ניב צעק מרחוק.
"כן!" עומר ענה לו. פאק, לא לא זה לא קורה! אויי לא! התחלתי לחשוב בלי לזוז, העיניים שלי היו פעורות והסתכלתי רק על המים.
"יובל?" עומר שאל חצי מפוחד. "מה?" שאלתי מהר חזרה.
"את בסדר?" שאל… "לא אני לא בסדר! אני צריכה פה את רומי!!!" צעקתי עליו ונראלי שכל החוף שמע.
'אופסייי' חשבתי והתחלתי לצאת מהמים מהמבוכה, הייתי כולי אדומה כי כולם הסתכלו.
עומר יצא אחריי והלכתי לכיוון של המלתחות.
"עומר חכה לי פה, אני כבר באה.." אמרתי והוא הנהן.
אוקיי, מה שקרה זה שאני צריכה שמישהו יקשור לי את הבגד ים! אין סיכויי שאחים שלי עושים את זה, ובט שלא עומר!
נכנסתי פנימה, ונעמדתי מול המראה, קשרתי את הבגד ים יותר טוב, כמעט והוא נפתח לי!
עמדתי לצאת אבל גבר אחד עצר אותי.
"מה אתה רוצה?!" צעקתי עליו מפוחדת מבפנים, אבל לא מראה לו את זה.
"יובל?" עומר הסתכל פנימה וראה אותו עומד ליידי. "מה אתה חושב שאתה עושה?!" צעק ונתן לו אגרוף כזה חזק שהעיף אותו לרצפה.
הלכנו משם ובדרך אמרתי לו: "תודה על הכל עומר" והסתובבתי אליו.
"בבקשה" אמר והסתובב אליי חזרה. "זוכר את מה שאמרתי לך אתמול?" שאלתי.
"כן" אמר וחיוך עלה על פניו. "אז, עד הפעם הבאה שתעצבן אותי, אנחנו חברים" אמרתי ולא הפסקתי לחייך לרגע, וכמוני גם עומר. "אני אוהב אותך" אמר ונישק אותי.