This Is My Life – פרק 3

תקראו רציתי להוסיף אחרי..
——————————————–
"היי חתיכים!" צעקה מאיה אל עבר הבנים מיד אחרי שירדנו מן המונית.
"היי יפה." אמר דור ונשק לה בלחי. מאז המפגש שהתרחש באוטובוס זאת אומרת בכמה שעות שהם הכירו הם נורא התחברו.
הייתי מאחורי מאיה עסוקה באייפון בזמן שאמרה שלום לכולם, אני לא אחת כזאת שמתחברת מהר וזה דווקא תכונה שאני מאוד אוהבת בי.
לא מבינה למה להתחבר מהר לבן אדם, הוא יכול לפגוע בי ואני נורא לא אוהבת להפגע.
"מותר להגיד שלום את יודעת." אמר דולב, עיניו שצבען היה ירוק מושלם היו רציניות ומצד שני מתבדחות.
"שלום." אמרתי וחייכתי אליו. הוא חייך בחזרה והגיש את ידו במטרה שאתפוס בה. תפסתי בידו והתחלנו להתקדם יד ביד אל המועדון.
נכנסנו כולנו ביחד אני, דולב, מאיה, אליאב ודור.
"אתה שותה?" סוגשל צעקתי אמרתי לדולב, הוא הנהן לחיוב ומשך אותי אל כיוון הבר.
המועדון היה עמוס יותר מידי, רק התחיל הערב ומכמה אנשים כבר היה ריח מחניק של זיעה.
הגענו אל הבר, והתיישבנו בכסאות.
"אני שותה וודקה רדבול." אמר דולב תוך כדי שמראה תעודת זהות ומוציא את הכסף מכיסו.
הברמן הנהן והלך למזוג.
"מה את רוצה לשתות?" שאל אותי דולב וחייך, אני לא אחת ששותה אלכוהול לא מתחברת לזה. אני מהאלה שמעדיפים להגיד 'אמרתי לך.' לאלה שיהרס להם הכבד בעוד כמה שנים כתוצאה מהשתיה.
"אני לא שותה וודקה, אני אשתה קולה." אמרתי וחייכתי אליו חיוך קטן, הוא הנהן והזמין לי את הקולה.
עזבו את הבולשיט של לא מתחברת בזריזות, הוא בן אדם מושלם!
יופיו נדיר ביותר, גופו חטוב ושרירי והחיוך שלו פשוט הדבר הכי יפה שראיתי בכל שבע עשרה שנות קיומי.
המשקאות שלנו הגיעו והתחלנו לשתות ותוך כדי לדבר.
"ספרי לי על עצמך." אמר דולב ולגם מהמשקה שלו.
"אין כל כך מה לספר, אני דניאל אני בת שבע עשרה אני גרה פה בעיר ודיי לבד בערך ההורים שלי אנשי עסקים אז ככה שהם לא הרבה בארץ. ומאיה זאת החברה הכי טובה שלי יותר בכיוון של האחות שמעולם לא הייתה לי." אמרתי וחייכתי, נראה לי שחפרתי לו מעט. הוא גם חייך, אז יכול להיות שלא?
"אני הולך לשירותים דקה, חכי לי פה טוב?" הוא אמר, הנהתי וחייכתי חיוך מזויף.
זאת דיי גסות, אני מספרת לו על עצמי, אני מספרת לו מי זאת דניאל דוד והוא בתגובה הולך לנוחיות? גברים זה משהו.
"זה חבר שלך?" שאלו לפתע מאחורי, הסתובבתי בבהלה היה מאחורי גבר שזוף ומחוטב שעיניו היו כחולות ועמוקות, על פניו היו זיפים ובחיוכו הציצו שתי גומות, ועל ידו לפי שמה שהספקתי לראות היה קעקוע.
"לא, למה?" שאלתי בגלגול עיניים את אותו אחד.
"איך יפה כמוך אפשר להפסיד?" שאל וחייך אליי. קלה להשגה אני ממש לא, אבל משהו בו משך אותי אליו. אין לי מושג איך להסביר את זה, אולי זה הביטחון העצום שבו, אולי זה הגבריות, אין לי מושג אבל משהו בו משך אותי.
"לא יודעת תשאל אותו." אמרתי בתקווה שישחרר, משהו בבחור הזה הרגיש לי בנוסף להכל לא טוב.
"אני יכול את המספר שלך?" שאל, הסתכלתי בתוך עיניו והרגשתי תחושה מוזרה, תחושת היפנוט!