The wrong guy- סיפור קצר

זה סתם סיפור קצר תיהנו!
***
אז עוד כמה רגעים החתונה. אני מנסה לחשוב על כל מיני דברים שישכיחו ממני את הלחץ העוצמתי הזה שתוקף אותי, ופתאום הלחץ נפסק כשאני נזכרת איך הבנתי שהתאהבתי בו, שאני פשוט לא יכולה לסבול את עצמי ואת העובדה שהוא לא לידי, בגללי. אבל מה שגרם לי להבין את זה קרה שנתיים לפני.
***
״קיירה, מה קורה?״ הוא שאל ישר כשנכנס במשרד, קורן מאושר.
״מה גרם לחיוך לעלות פתאום?״ שאלתי צוחקת.
״אתמול התגרשתי.״ הוא אמר, כאילו נפתר מחמישים קילו מהלב.
״למה? עד שהסתדרת בחיים? עד שיש לך 2 ילדים מקסימים, אישה שאהבה אותך?״
״רבנו בגללך. הבנתי שאני אוהב אותך.״ הוא אמר לי, מביט בעיניי מבט שתמיד היה תוקע בי. לעולם לא פיענחתי את המבט הזה, אבל באותו הרגע כן- מבט מאוהב.
אולי הייתי אמורה לשמוח, לנצל אותו, אבל לא יכולתי להעלות חיוך על פניי, זה היה נורא.
״היא טענה שאני תמיד משווה אותה אלייך. היא אומרת שלעולם אני לא אוהב אותה כמו שהיא אוהבת אותי.״
״הרסת את החיים שלך! עכשיו אתה בחור בן 25, גרוש, גרושתך לקחה לך את הבית והילדים, בקושי דירת חדר אתה יכול לקנות.
היה לך הכל. עכשיו אתה בן 25 והרסת הכל.״ אמרתי לו את האמת הקשה.
לשם שינוי, החיוך שלו נשאר. חיוך אוהב, דואג, מכבד.
הוא קם לעברי.
״את צודקת, אין לי כלום בחיים. ואני בן 25, ואני מאוהב בך. יום טוב קיירה.״ הוא אמר לי בחיוך חם, ואני נותרתי פעורת פה גם כשהוא עזב. הבנתי שהוא עזב לתמיד.
אחרי שנתיים הבנתי שהוא חשוב לי הרבה יותר ממה שחשבתי, שאני מאוהבת בו לא פחות ממה שהוא היה מאוהב בי.
הצלחתי לאתר את מיקומו, הוא קנה אחוזה בקנדה, עובד בהיי טק. המזל האיר לו פנים.
לבסוף נסעתי לשם, למשרד ההיי טק שעבד בו, תיארתי לעצמי שהוא נשאר כפי שהוא, חרוץ, שמעדיף לעבוד שעות נוספות מאשר לנוח בבית.
אחרי חיפושים באותו משרד, ראיתי את גבו השרירי מופנה אליי, הוא לא ראה אותי.
נגעתי קלות בגבו, וכשהוא הסתובב, הוא הופתע מיד, וקם.
סימנתי לו לשתוק, לתת לי להגיד משהו לפני הכל.
״זאת אני, קיירה. אתה ג׳ייק, בן 27, ואני אוהבת אותך.״ אמרתי לו, אבל הבעה מצטערת הייתה על פניו, הבעה שדמתה לשלי, באותה שיחה אחרונה שהייתה לנו לפני שנתיים.
״נכון. אני ג׳ייק, בן 27, אבל אני נשוי.״
***